התפרצויות זעם -המשך
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש שלום, בהמשך לשאלתי על נטילת הכדורים כדי לעצור את ההתפרצות, רציתי לשאול האם קיים הסבר ביולוגי או פסיכולוגי להתפרצויות אלה? מדוע אצל אנשים "נורמליים" זה לא קורה? אני יודעת לזהות את ההתפרצות אבל לא מסוגלת שלא להתפרץ כי אז ארגיש כאילו "פרייארית", חייבת כאילו להגיע לקטארזיס שאחרי ההתפרצות, אחרת זה כל הזמן "יישאר בבטן" ואסתובב עם תחושה שמשהו לא פתור, שיצאתי פרייארית, כפי שכבר ציינתי. האם ישנו איזשהו טיפ, פטנט כיצד לרסן את התגובות? תודה, לאה
במשך חיי דחסתי את הכעסים מבלי שאיפשרתי לעצמי להתבטא באופן אסרטיבי. מזה מספר חודשים אני נוטה להתפרץ במקום העבודה כשאני חש מתוסכל ומנוצל. התחושות אינם משקפות את מצב האוביקטיבי באופן מלא , לעתים אני מתפרץ בגין פרנויה לשמה וזה דווקא מפריע לי. אנשים נרתעים ממני ויש לי רווחים משניים אך בעיקר אני חש הקלה שלא שומר את התחושות בבטן. אני לא מצדיק את התנהגותי אבל חש שכאילו מתקן את עברי לא עוד פראייר ושיחשבו משבא להם. יני לבין עצמי ברור שלא מדובר בפתרון אבל לא אסון גדול. אנחנו חים בג'ונגל במידה בזו או אחרת.
ללאה שלום, אני לא יכול להסכים עם דעתך, הרבה פעמים אנחנו לא מתפרצים ושולטים על הדחפים וההתנהגות שלנו גם כאשר אין זה נוח לנו. למשל בכביש כדי למנוע תאונות דרכים ובמקומות רבים אחרים. אני מעדיף להיות פראייר ולהשאר בחיים. אני מעדיף לעתים להפגע ולא לפגוע באחרים. כבר כתבתי שאני פראייר גאה! אבל כל זה כמובן לדיון יותר ערכי ופילוסופי, כך שרק אם את רוצה להמנע מההתפרצויות אז יש סיכוי גם למנוע אותן. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ולא "הותיקה" (יחסית)
