מה קורה לי?

היי יש לי סיפור קצר שבסופו שאלה לדר הידש. היום חטפתי התקף זעם בלתי נשלט, העפתי דברים, צרחתי, צעקתי ולא נעים להגיד שאפילו שברתי משהו. כשאני אומרת העפתי דברים אני מדברת גם על איזה כסא שעף באיזשהו שלב. הבעיה היא שאני אפילו לא יודעת למה בא ההתקף הזה, פתאום נתקפתי בחמת זעם מוזרה, זה יצא בצורת צעקות על החבר שהוא מבלגן את הבית ואף פעם לא מסדר אבל זה מצב קיים ונתון כבר שלוש שנים ככה שזו לא הסיבה האמיתית (אני יודעת את זה בפנים וגם אמרתי לו אחר כך). בהמשך להתקף יצאתי מהבית בטריקת דלת ושוטטתי בעיר כשעה וחצי, אז חזרתי הביתה והתנצלתי. המצב של התקפי זעם כאלו כבר קרה לי בעבר, הצלחתי להשתלט על עצמי לרוב כפשוט הסתגרתי בחדר, עד שנרגעתי, מה שלוקח לרוב כשעה. עכשיו שאלה לד"ר הידש - כאשר הייתי אצל הפסיכיאטר שלי לראשונה הוא שאל אותי הרבה שאלות על מצבי, כאשר אחת מהן נגעה למצבים כאלו. הוא שאל בדיוק אם אני נכנסת למצב כזה של התקף זעם וזורקת דברים וטורקת דלתות, אמרתי לו שלעיתים זה קורה. האם זה סימפטום של מאניה-דיפרסיה? האם של משהו אחר? לסיכום אני גם רוצה להגיד שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי המצב שלי מתדרדר אני פשוט לא מתפקדת ואפילו לגרור את עצמי לפסיכיאטר אני לא מסוגלת. התחלתי לפתח חרדות מאשפוז, אני מפחדת שאם אלך אליו הוא יאשפז אותי ואני גם מפחדת לרשום בפורומים כמו כאן וכמו סה"ר הודעות ושיבואו לאשפז אותי (בסה"ר הם עושים את זה אם ההודעות שלך מדי קיצוניות או אובדניות). לכל מי שקורא את זה, אנא ותרו על הודעות התמיכה, אתם מתוקים ומקסימים אבל זה באמת משהו שאני לא רוצה כרגע. אני לא אעלב אם לא תגיבו, אני פשוט מפחדת מעצמי ורוצה לשמוע את חוות דעתו של ד"ר הידש.

היום במהלך שיטוטי בעיר קניתי חפיסת סיגריות בפעם הראשונה מזה שנתיים וחצי. לא שלא עישנתי אבל רק לעיתים נדירות מאוד, פעם בחודש ופחות. אני ממש מאוכזבת מעצמי :(

לליאה שלום, צר לי לשמוע שאינך מרגישה בטוב, לפעמים אינטליגנציה עוזרת לתקוע אותנו. לא תמיד אינטליגנציה עוזרת ולפעמים היא עוזרת להתקע במקום עמוק יותר ולהתחפר. ההתקפים שאת מתארת הם אינם קשורים למאניה דפרסיה, אבל הם מעידים על תיסכול עמוק מאוד ומצוקה.... כנראה שהתיסכול והמצוקה לא התחילה בתקופה האחרונה אלא את מושכת אותם מספר שנים, ממלאים את המיכל עד שהוא מלא ולעתים גולש... כואב לי לראות את הסבל שלך, אבל לך בודאי זה כואב יותר... בכל אופן חבל שיש אפשרויות לשפר את המצב ואת התחפרת בעמדותיך, אני בטוח שבסופו של דבר את תרגישי בטוב וכנראה גם תקחי טיפול אבל כנראה את "צריכה להשתכנע" שאת חייבת. בכל אופן לא חשוב מה שתחליטי אנחנו מקבלים אותך כפי שאת. ביי הידש