מי דייט

שלום לכולם, אני יוצאת כבר תקופה ממושכת עם בחור נחמד שלא יודע כלום על הטפול הפסכיאטרי שלי. לא יודעת עד כמה זה קרוב..אבל אני לחוצה מהסטואציה בה אני אצטרך לספר לו, לדבר איתו על זה.. אני חוששת מהתגובה שלו. יש לכם איזה רעיון איך מדברים איתו על זה בצורה הכי טובה? ומה דעתכם איזה טווח של תגובות צריך להתקבל אצלי בהבנה (מ "אני צריך לחשוב על זה.." עד "יקירתי, זה לא מפריע לי" דרך "נעבוד על זה יחד.." ) ועל איזו תגובה אני צריכה לזרוק אותו ( אם הוא לא יזרוק אותי קודם.. :) )

1. האם מדובר בטלי שהיא דו קוטבית ? 2. אם את נמצאת בקטע הדיפרסיבי כרגע את צריכה לספר לו שכמו שרואים עלייך את נמצאת במצב רוח לא טוב וכדי לא לסבול סבל מיותר פנית לרופא המשפחה שהיפנה אותך למומחה והמומחה המליץ בפנייך על טיפול בתרופות. ספרי שבמאה ה 21 שימוש בפרוזק או סרוקסט הפך לדבר מקובל שאול

הי, אני סובלת מדכאון. אבל אין לי שום בעיה ל"שחק אותה" שהכל בסדר. כך שאם אני לא מספרת ,אי אפשר לדעת עלי כלום.

שאול בוקר טוב. סתם להשכלה כללית. מי שסובל מהפרעה דו קוטבית לא משתמש בפרוזאק או סרוקסט.

בוקר טוב. אני חושב שכל 1 מאיתנו מתחבט בשאלה. האם לספר מההתחלה,לתת לזמן קצת לעבור, כדי שבן הזוג יכיר אותי.אני הגעתי למסקנה שמי שרוצה להיות איתי בקשר,צריך לקבל אותי אייך שאני והופתעתי לטובה.

היי אני הייתי ממליץ לך בשלב זה לא לספר . את סיפרת שאתם יוצאים תקופה ממושכת, ז"א שהוא לא הרגיש שאת עוברת משהו (אולי כן), אבל הוא לא יודע על הטיפול הפסיכאטרי. ההרגשה שלי אומרת שאת מרגישה יותר טוב ולכן את רוצה לשתף אותו במה שאת עוברת. באיזה אופן זה מראה על התקדמות וחשיבה בריאה מצידך, זה נהדר! את בוודאי אוהבת אותו מאד ואת חוששת לספר לו שמא הוא יעזוב אותך,אז לדעתי אל תקחי בשלב זה החלטות, כשאת תרגישי מספיק חזקה ובריאה לקבל כל תגובה שתהיה אז תעשי זאת. מחזיק לך אצבעות בכל החלטה שתבחרי בה!

לדעתי, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא האם מדובר מבחינתך בקשר שעשוי להיות קשר רציני. אם מדובר בסתם "פלירט" אני לא חושבת שיש טעם שתספרי לו. מצד שני, אם מדובר בקשר שעשוי לדעתך להפוך לקשר רציני יותר, את חייבת לספר. קשר, לדעתי, לא יכול להיות בנוי על שקרים וסודות אפלים. אני נוטה להוציא את כל השלדים האפלים שלי בשלב יחסית מוקדם (כמובן שלא בשיחה הראשונה, שניה או חמישית), אבל לפני שאני מפתחת רגשות כלשהן. אני מעדיפה שידע עלי את כל הדברים הנוראים לפני שפיתחתי רגשות כלפיו, כך שאם יחליט מסיבה זו או אחרת שאני מפחידה לו מידי - לפחות הפגיעה שלי תהיה קטנה יותר.

אני מצטרף לדעתה של סתם אחת. אם הקשר רציני,עדיף לספר כבר עכשיו. מי שבאמת ירצה אותך,יקבל אותך כמו שאת.

טלי היקרה אני כל כך מבינה לליבך משום שאצלי יחד עם הבעיה הפסיכאטרית מתווסף הצורך לספר על מחלה פיזית וזה לא פשוט. אני לא חושבת שיש חוקים לזה : מתי לספר.כל אחד עושה את השיקולים שלו אבל אני לא רואה טעם בלמשוך את זה כי בסוף שני הצדדים יכולים להפגע. טלי, מי שלא יקבל אותך בגלל הפגיעה הנפשית שלך אינו ראוי לך . דיכאון היא מחלה כמו כל מחלה אחרת ואין טעם לראות בה משהו פסול. עם זאת, לא כולם מסכימים להתמודד עם זה וזה לגיטימי לכן אני חושבת שצריך לספר די בהתחלה ואחרי שיצא לבנאדם קצת להכיר אותך ולעמוד על אופייך . בהצלחה

לטלי שלום, שאלתך מאוד חשובה ורבים מתלבטים בה. כמובן שלכל אחד ואחת ולכל זוג התשובה מעט שונה ואישית אבל הייתי רוצה להאיר על עקרון מסויים. העיקרון הוא לא הכל או לא כלום, כלומר לא לספר בכלל, או לקחת אותו לשיחה ולספר לו הכל. העיקרון הוא הדרגתיות. את יכולה לאמר יום אחד שאין לך מצב רוח, להגיע שהיו לך מספר ימים של דיכאון, להגיד שחשבת להגיע לטיפול בדיכאון, לשאול אותו לאט האם הוא מכיר אנשים שהיו בדיכאון, אחר כך לשאול האם היו במשפחתו או לו עצמו (יתכן שתהיה לך הפתעה כאן, דיכאון מאוד שכיח). אחר כך להתקדם עם הדברים ולראות את התגובות שלו. ישנם זוגות שלפני חתונה מגיעים לשיחה משותפת אצל פסיכיאטר. כך שהכל הדרגתי שיהיה רק טוב והמון אושר הידש