לאריאל- על דימוי עצמי

אני מכירה את התחושה כל כך טוב כיוון שכל חיי חשבתי שאני רק צריכה לרדת 5 קילו ורק לצבוע את השיער, ורק להרויח יותר כסף כדי לקנות את הבגדים שבאופנה, ורק ורק ורק.. בסופו של דבר, שום דבר שעשיתי לא גרם לי להרגיש טוב. זה לא שאני חתיכה או מלכת היופי, אבל אני בהחלט נראית טוב, גם הום עם כל העודף משקל שלא יורד ממני. הכי מצחיק אותי היום זה כשהייתי רזה ומדוכאת, לא משנה מה עשיתי הרגשתי רע עם איך שאני נראית, התביישתי ממש במראה שלי, לא הצלחתי לקבל מחמאות, היו אומרים לי שאני יפה והייתי מתחילה לבכות כי זה נורא פגע בי שמשקרים לי. אם היו מחמיאים לי תמיד הרגשתי שזה מרחמים. היה לי חבר שתחילת נאוםהפרידה שלו ממני היה שהוא כבר לא נמשך אלי בגלל ששמנתי- וזה היה שבוע אחרי שהלכתי לפסיכיאטרית בפעם ה-1, ורק התחלתי לקחת תרופות, הן אפילו עוד לא השפיעו. היום אני שוקלת 17 קילו יותר ממה ששקלתי לפני הדיכאון, ואני לא מצליחה לרדת בגלל הציפראמיל, אבל מה, ה-17 קילו האלה מפריעים לי פחות ממה שהפריעו לי ה-2 קילו עודף שסחבתי איתי כל החיים. ולמה?! כי אני חושבת שזו אחת התקופות הכי מוצלחות בחיים שלי, יש לי חברות שהתקרבתי אליהן מאוד והן אלי בעקבות המחלה. גיליתי כמה הן יקרות לי, גיליתי כמה זה לא משנה מה אחרים חושבים עליך. גיליתי שכל דימוי שיש לך בראש שצריך לפעול לפיו, הוא לא תמיד נכון לך. והכי חשוב זה שגיליתי שאם מרגישים טוב מבפנים, מחייכים, מקבלים את הכל בעצמך- את היתרונות ואת החסרונות, אפשר להיראות הרבה יותר זוהרים מכל דוגמנית שדופה . פגשתי ביום העצמאות חברה של חברה שלא ראיתי כמעט שנתיים והמשפט הראשון שהיא הוציאה מהפה שלה היה :" וואו!! את ממש זוהרת!!". וזו בחורה שראתה אותי בתקופה הכי רזה וספורטיבית שלי בפעם האחרונה. לא הייתי מאופרת ולבשתי טריינייג וחולצה מוכתמת מבישולים, ולמרות זו היא ממש התפעלה. ואני הפתעתי את עצמי בזה שלא הייתי מופתעת מזה שהיא רואה את איך שאני מגישה. לא הרגשתי צורך להתנצל על מה שאני לובשת או להתגמד לעומת המחמאות. והכי חשוב זה שאני כבר כמה חודשים לא מחזיקה את הבטן בפנים! מה שאני רוצה להגיד לך, מניסיון אישי ומר, זה שאם מישהו לא רוצה לצאת איתך בגלל כמה קילו עודפים שיש לך, אז זה לטובה!! כל פעם שאת במצב רוח רע תזכירי לעצמך את כל התכונות הטובות שלך, את כל ההוכחות להצלחה שלך, את כל הדברים שטובים שקורים לך בזכות עצמך. וגם אני ממליצה שתקראי את הספר "ילדות גדולות אינן בוכות". שום צמיג על המותניים לא יכול למחוק את האישיות המקסימה שלך . הפסיכולוגית שלי אומרת לי תמיד לנסות לא לתת כל כך הרבה משקל למשקל. תנסי להסתכל סביבך ולראות איך גם לבנות שיש להן עודף משקל יש חיים, יש שמחת חיים, יש בן זוג, אהבה, חיים מלאים ומספקים, איך הן לא עושות שום דבר חריג חוץ מלתפוס קצת יותר נפח.

שירה המקסימה תודה רבה על כל העיידוד ועל כך ששיתפת אותי במה שעובר עלייך. אני האחרונה שחושבת שצריך לשפוט מישהו על פי מראה חיצוני משום שמראה חיצוני בא והולך אבל לא האישיות שבפנים אבל כשאתה רואה מסביב שחברות נועצות מבטים ולא נעים להם להגיד שהפנים שלך נפוחות או שהשנת וכשאתה מקבל סירוב מהמין השני בגלל אותה בעיה ספציפית אז זה מאוד חורה. את יודעת, היום הייתי עם אמא שלי בקניון ועברתי לייד קסטרו שזו הייתה בעבר החנות האהובה עלי והיום אין שם בגד שמתאים לי והלב שלי נצבת. אולי אני צריכה לייחס פחות חשיבות לנושא אבל מה אני יעשה שחורה לי?

ברור לי שלוקח זמן עד שמפנימים את התחושות. גם אני בהתחלה הרגשתי שאני צריכה להסביר לכולם למה שמנתי. מי שחשוב לי יודע גם ככה כי הוא מעורה בכל הבעיות שלי, ומי שלא, לא אכפת לי. קסטרו? מי צריך? יש לי אחות שתופרת לי בגדים . מכנסיים שאפילו לא כתובה עליהם המידה אז אני יכולה להתעלם מהעובדה שאני מידה 47... יש דבכים להיראות טוב גם בלי ללבוש מכנסיים נמוכים וחולצות יפניות שגם ככה יצאו עוד חצי שנה מהאופנה. אני מקווה שתוכלי להפסיק עם הסטרואידים בקרוב, ותוכלי לקבל את עצמך כמו שאת. באהבה רבה שירה 59