לכל המעוניין

אני החלטתי לא לקחת יותר את התרופה, את הלוסטרל. החלטתי שאני באמת רוצה למות וזו אבן שעומדת בדרכי. אני לא רוצה לחזור לתפקד כי אין כבר דרך חזרה וגם אם המצברוח שלי יהיה מצויין ואני אהיה מאושרת, אין סיכוי שאני אשלים את השנה הזאת, דוחות מעבדה שמתחילת הסמסטר שלא הגשתי, מבחן אחד בסמסטר זה שכבר לא נגשתי. בסמסטר הקודם היו שניים כאלה וגם נכשלתי באחד (עונש שלא הייתי בהרצאות ובתרגולים). אז אני לא מתכוונת לחזור על השנה הזאת ואני לא מתכוונת לעמוד מול יושב ראש ועדת הוראה הנודע לשמצה (והפרופסר הכי מאוס בכל הפקולטה). אני לא רוצה להיות נטל לחבר שלי, אני חושבת שהוא יכול למצוא מישהי הרבה יותר מוצלחת ממני עם הנתונים שלו, אתם עוד תשמעו עליו! אז יכאב לו קצת אבל זה יעבור. עד עכשיו הוא הסיבה היחידה שלא התאבדתי, כי פחדתי לפגוע בו מדי. אבל אני חושבת שזה הכי טוב בשבילנו כרגע, באמת, זה פתרון מצויין. הוא יהיה מדוכא שנה, שנתיים, ויעבור הלאה. הוא יתחיל להשוות את כל הבחורות שלו אליי, אז הוא יבין שהיה נכון שהלכתי. אבל בשביל הבחורות אני מקווה שהן יודעת לכבס, לבשל, לגהץ ולנקות כי הוא לא! רק כלים ולהוריד את הזבל. אתן מוזמנות לעטות על המציאה המאוד מוצלחת שלי. אבא מא? מקסימים (אמא במיוחד, לא יכולתי לבקש אימא טובה יותר) אחיות מקסימות שתומכות וגם אפשר לצחוק איתן. אבל הם לא רואים אותי הרבה , אז יכאב קצת אבל זה יעבור, הם ממילא רואים אותי רק פעם בכמה חודשים ויתרגלו מהר. אז זהו, החלטתי היא סופית ואי אפשר לשנות את דעתי. כתבתי כבר מכתב, הוא אצלי בארנק, וזהו. רק נחכה לרגע מתאים והופ! עוד אכתוב לכם שוב, יש עוד כמה ימים לביצוע הרעיון שלי. אז אל תחששו בנתיים. תשמרו על עצכם! תתעודדו, תחגגו, תבלו במסיבות ואז תלכו לאפטר פארטי שלהן. rock and roll music ohhha לילה טוב, העכבר המת הפיל אותי למיטה, אני פה כותבת אפופה באדי שינה וניחוח עכברוש מת. פרוזי הטיפ שלך עבד, לקחתי סוכריה אחרי וזה עבר כמעט לגמרי אבל עדיין אייחחחחחס. ללילה טוב גם ליפעת שלא הספקתי להגיד לה הערב. לילה טוב ירח, כוכבים, והצפרדעים שמקרקרות לי מתחילת לחלון. לילה טוב!

ליאה בוקר טוב, תכתבי לי למייל, אני רוצה לדבר איתך באופן אישי. גם אני סיימתי תואר ראשון בארבע שנים, ומה קרה???????? מה כל כך מיוחד בזה? היו איתי עוד מספר אנשים כאלה שמסיבות כאילו ואחרות לא עמדו במטלות משך שלוש שנים. ומי שלא סיים? עשה או לא עשה את זה אחר כך..... יש לי הרבה מה לומר לך, נשוחח.

כואב לי על ההחלטה הדטרמיניסטית שלך לסיים את הכל ואני מבינה מאיזו מצוקה היא מגיעה. ליאה, את צריכה להבין שהכדורים יכולים לשפר את כל ההרגשות הללו אבל חייבים לנסות. את בהחלט לא חייבת לחיות עם אותם תחושות for thr rest of your lfe . ההודעה שלך מאוד מדאיגה אותי והאם יש דרך ליצור איתך קשר? אנא ליאה, החיים חוווים בתוכם קשיים לכולנו אבל הפיתרונות הם רבים. כבר אמרתי לך, התאבדות היא אולי אחת הדרכים היותר קלות אבל היא סופית וממנה אין דרך חזרה. את עוד צעירה וכל החיים לפנייך- האם שווה השליך את הכל. מי הבטיח לך שחברך שלא לדבר על משפחתך יתגברו על זה. בשביל אמא- ליאה יש רק אחת ואין לה תחליף .האם כדאי להרוס חיי אחרים? והחבר שלך, אולי הוא אכן ימשיך הלאה אך זו תהיה לו צלקת לכל החיים. ליאה, אנא שקלי שוב את הדברים. דברי עם הפסיכאטר שלך ועשי כל מה שאת יכולה כדי להסיר את המחשבות הללו.. אנחנו פה איתך תמיד שלך, אריאל

ליאה,ליאה, כמה כאב יש במכתב שלך וכמה שהוא הכאיב לי. כואב שאת מוכנה לוותר. מוות הוא מוות הוא מוות. אין משם שום דרך חזרה. לא תהיי בהריון? לא תחבקי תינוק שלך? לא תשאפי את ניחוחו ? הייתי בסרט המחורבן הזה, יקירה, רק לפני כמה חודשים. הלוסטרל גרם לי לבחילות, הקאות, כאבי בטן וראש. התעוררתי בשעות פסיכיות באמצ הלילה והייתי יושבת לבדי בחושך ובוכה בשקט. היו לי התקפי בכי נוראיים וחולשה ברגליים- "רגלי ג'לי", ובעיקר- הייתי לבדי, בלי מישהו שיחבק לפעמים, שימחה את הדמעות, שיזכיר לי שזו מחלה ,שאפשר לרפא. והייתי מוכרחה להסתיר, ככל שיכולתי- מהילדים שלי-כדי שלא להכאיב להם, מהתלמידים שלי- כדי לא לאבד את מקום העבודה. אבל האמנתי שהרופא שלי יודע מה הוא עושה,מאד האמנתי. אחרי כחודש הרגשתי קצת טוב יותר, אחרי כחודשיים העזתי לנהוג למרחק שמעבר לחמישה ק"מ. הנוקטורנו אכן מגעיל, אבל זהו רק כדור אחד טיפשי ולא תקחי אותו יותר. יש פתרונות אחרים, נעימים יותר. בבקשה ממך, אם אינך יכולה להגיע לרופא שלך, פני לחדר מיון, אמרי שקשה לך,שאינך ישנה,שרע לך. יטפלו בך ויעזרו לך. מוות איננו פתרון לדיכאון,הוא טיפשי, הוא יכאיב מאד מאד לאחרים (אני אמא..זה מזעזע אותי לגמרי לחשוב על אמא שלך!), אנא אל תניחי לעצמך לשקוע לשם.

ייתכן שטיפול אמבולטורי לא מתאים לך כעת ואת זקוקה למשהו יותר אינטנסיבי. תפני לבי"ח גהה או אברבנל- אולי זה נשמע מפחיד אבל מה יש לך כבר להפסיד? את עדיין במצב שיכולה להבין שאת צריכה אישפוז ועדיף שיהיה אישפוז מרצון. אין מה למהר במעשים שהם בלתי הפיכים- תפני לאחד מהמרכזים לבריאות הנפש לאישפוז מרצון. באישפוז תוכלי לקבל טיפול אינטנסיבי שמתאים למצבך. זה יהיה חסר אחריות להמשיך להתכתב איתך כאן כאשר את במצב סיכון אובדני. יש בזה גם ניצול ריגשי של שאר המשתתפים בפורום שגם הם לא תמיד במיטבם. דרושה כאן התערבות של ד"ר הידש ואני מקווה שהוא יעשה מה שמוטל עליו בכאלה מקרים.

גרמת לי לבכות. ההודעה שלך כל כך עצובה. אני עכשיו מרגישה חסרת אונים כי לא יודעת איך לעזור לך, איך להציל אותך. אני ממש לא רוצה לאבד אותך. אני חושבת שההחלטה שלך שגוייה ומקווה שזה היה בהשפעת הכדור ושהיית עייפה מידי ושהיום תקומי ותחשבי יותר בצורה בהירה. אני רוצה שתשימי לב במיוחד למה שנועה כתבה לך. היא הייתה במצב שלך (בעצם כולנו רק עם כדור אחר!). אחרי חודש מתחילים להרגיש יותר טוב, אחרי חודשיים מתחילים לפרוח. רק צריך לתת לזה הזדמנות ולא להרים ידיים! כל החיים לפניך, תוכלי לסיים את התואר (גם אם זה יקח לך 4 שנים. אני מכירה כאלו שגם "מרחו" את התואר על גבי 4 שנים ועכשיו הם משגשגים בעבודה ובחיים), תמצאי לך עבודה, תתחתני, תלדי. את באמת רוצה להפסיד את כל זה?! במשך ההתכתבויות איתך, גם פה וגם באייסיקיו גיליתי בחורה מקסימה, מצחיקה, טובת לב, בחורה שאני ממש לא רוצה לאבד! ואני מכירה אותך רק שבוע, אז תחשבי מה המשפחה שלך תרגיש, מה החבר שלך ירגיש, את באמת רוצה לגרום להם סבל ועצב רב? אם הוא נשאר איתך עד עכשיו למרות כל הקשיים סימן שהוא באמת אוהב אותך. מאיפה את כ"כ בטוחה שייקח לו שנה, שנתיים להתגבר? אני יכולה להגיד לך מניסיוני שאין דבר כזה להתגבר על מוות! אולי מפסיקים לבכות כל היום אבל בלב הכל נשאר, הבן אדם חסר בכל דבר שעושים. וגם אם את לא רואה הרבה את המשפחה שלך הם את איתם בלב שלהם. זה מאוד יכאב להם! למה את לא מוכנה לתת לחיים ולכדור הזדמנות? אולי הם יפתיעו אותך? מה כבר יש לך להפסיד? תנסי ותראי! את בסה"כ צריכה לתת לכדור הזה שבועיים שלושה. זהו אח"כ תחשבי שצורה יותר חיובית. תרגישי יותר טוב. תקומי בבוקר עם חיוך אמיתי על השפתיים יהיה לך חשק לצאת מהמיטה לעשות דברים, ללכת לעבודה, ללמוד, לבלות. לא חבל לך לוותר על כל זה? ועוד סתם בגלל דיכאון שנפל עליך ואת יכולה לצאת ממנו בקלות? לי מאוד יהיה חבל להפסיד אותך!!! את יכולה לפתוח דף חדש בחיים שלך. לחכות שהכדור יתחיל להשפיע וזה יוציא אותך מהדיכאון ותוכלי לחיות חיים אמיתיים וטובים. את אכן תחזרי לתפקד כרגיל. ותשלימי את שנת הלימודים הזאת ותקבלי תואר ותמצאי עבודה מכובדת. ליאה, בבקשה תחשבי עוד הפעם על ההחלטה שלך כשאת קמה בבוקר, כשהמחשבות יותר ברורות ולא בלילה כשאת לא מצליחה לישון ובמקום זה את חושבת בצורה שלילית. מה את אומרת? את מוכנה לחכות עוד שבועיים? בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואם מאוד מאוד קשה לך אולי תפני לטיפול נוסף של שיחות. לי זה מאוד עזר, לא פחות מהכדורים. לדעתי כדורים ושיחות הם השילוב המנצח. מה דעתך? או שאולי תקלי על עצמך בזה שתספרי לאבא שלך? הוא בטח יבין אותך כי סיפרת שגם לו יש בעיות. אז למה לשמור הכל בבטן? אולי תשתפי מישהו? תכתבי לי, יפעת.

ליאה- את תחסרי לי!

לליאה היקרה שלום, את נמצאת אתנו בפורום זמן קצר אבל כולם התרשמו ואוהבים אותך בגלל מה שאת. דיכאון הוא דבר חולף... את תרגישי טוב ותחזרי לעצמך ולהנות מהחיים. חשוב שתזכרי זאת! חבל שבגלל מצב רוח רע עד כדי דיכאון שחולף תעשי דברים שאינם הפיכים.... תנסי לשתף אנשים נוספים אשר חיים אתך, תנסי לדבר על הדברים. אם אינך יכולה והמחשבה למות אינה מניחה לך אז תפני לפסיכיאטר המטפל או לחדר מיון הקרוב של בית חולים כללי. אם המחשבה היא התאבדות או אשפוז הייתי מעדיף אשפוז ושפור במצב. תשמרי על עצמך, אל תעשי דברים אשר מקורם הוא מהסרטונין במוח, דיכאון חולף מטבעו ואת תרגישי בטוב ותחזרי לעצמך. באהבה הידש