שאלה לפעת

היי חמודה! סתם שאלה לשם הסקרנות, האם את כבר אחרי כל הבלגן ? כי אם כן ,טפו.טפו,טפו, חמסה חמסה! אז רק שתדעי שאת מאד מחזקת ומעודדת את החברים שמשתתפים בפורום. וכן, אני בהחלט מאשרת לעצמי לדבר בשם כולם. חזקי ואמצי!

אני בהחלט מחזקת את דבריה של המעריצה! ומצטרפת לשאלה, מה קורה איתך.. את כל כך מחזקת פה את כולם ולא מספרת על עצמך, לא נעים לי כבר לדבר רק על עצמי.. אז מה קורה איתך??? לא הלכתי לעבודה, כי התחלתי להקיא לפנות בוקר. ניסיתי לקום אבל לא הייתי מסוגלת, וטוב שכך, כי המשכתי להקיא עוד כמה פעמים. אין שום סיכוי שאוכל משהו בשעות הקרובות, לפי הסימנים שהקיבה שלי שולחת לי, מה שאני אכניס מייד ייצא. אני אכין לי תה קמומיל טוב, שתמיד עוזר לי לבלגנים בבטן. ואנסה לישון עוד. אני אשמח מאוד אם תתני לי את המייל או האיסיקיו, אם זה בסדר מבחנתך (אני לא אעלב אם לא, סה"כ כולם פה נמצאים כי זה יותר נוח, בדיסטנס). אז אם כן, איך תתני לי אותו בלי שכל הפורום יראה ויטריד אותך (במכתבי מעריצים אולי, או שקיות במבה). תודה מתוקה על הכל!! את ממש בנאדם מדהים ומקסים!!! ליאה, החולה..

תודה על המחמאות! מותר לך לדבר על עצמך כרגע כי את זקוקה לתמיכה ואל תדאגי לי! גם כשלי עצוב אני מספרת וכולם תומכים :) מעניין למה את מקיאה. את מקיאה בכוונה? או שאולי זה בכלל בגלל הכדור? אולי תתקשרי לפסיכיאטר שלך? אני גם הקאתי שהתחלתי לקחת את הכדור אבל הרופאה שבדקה אותי אמרה לי שזה וירוס ולא מהכדור. אין לך מושג באיזה לחץ הייתי בגלל זה אבל היא הרגיעה אותי. התה קמומיל לא עזר לך? אין לי בעיה לתת לך את המייל שלי או את האייסקיו אבל אני לא רוצה לכתוב אותם כאן, אם תרצי נקבע בצ'אט מתי שנוח לך, הבמבה עליי! :-)))

ואו! אני ממש מסמיקה. זה כ"כ כיף לדעת שההודעות שלי מעודדות ושאתם קוראים אותם כי אני באמת כותבת את מה שאני מרגישה וחושבת לאנשים פה. אני סובלת מחרדה ולוקחת סרוקסט. אפשר להגיד שבחודשיים האחרונים המצב שלי ממש השתפר ואני מתחילה להתגבר על החרדה וללמוד שהשד לא כ"כ נורא כמו שחשבתי :-)) אני חושבת שמההתחלה הייתי די אופטימית. אף פעם לא חשבתי על מעשים קיצוניים למרות שלא ראיתי את האור שבקצה המנהרה. אחרי שהתחלתי לקחת סרוקסט היו לי יותר כוחות נפשיים לצאת מהמיטה ולעשות המון דברים. אמנם על החרדה לא התגברתי אבל חוץ ממנה הצלחתי לחיות כרגיל. עכשיו אני מתחילה להתקדם ומקווה שבקרוב כל זה יהיה מאחוריי. כשאני התחלתי לקחת את הכדורים הייתי ממש לבד. לא היה לי את מי לשתף חוץ מהמשפחה שלי. עד שהפסיכיאטר המליץ לי להיכנס לפורום הזה ומאז אני פה. כאן אני מרשה לעצמי להגיד הכל בלי לפחד שיחשבו שהשתגעתי, שאני לא נורמלית. כולם כאן מאוד תומכים ואוהבים אז אני משתדלת להחזיר לכולם בחזרה! והכי חשוב - לתמוך בחדשים. כי אני יודעת מה מרגישים כשמתחילים לקחת את התרופה, ורוצים לשאול המון שאלות לפני כן על תופעות לוואי, ומה זה עושה, ואם יראו עליי וכו'. ואני יודעת שכשאנחנו עונים לחדשים זה מעודד אותם, זה מוריד את הסטיגמה הרעה והמפחידה שיש לפסיכאטרייה. אני מאחלת לכולם גם להתקדם ולראות את האור שבקצה המנהרה. ואני מבטיחה להמשיך ולתמוך בכולם כי התמיכה שאתם נותנים לי גרמה לי להתקדם. אוהבת המון, יפעת.

ליפעת היקרה כיף לשמוע ממך ואת מה שאת כותבת. אני עוד זוכר את ההתחלה והמבוכות. אני מצטרף לכל הדברים החמים ובכיף לפרגן. באהבה הידש