עזרה

אני אובדת עצות. כמו שסיפרתי לך, יש הטבות והחמרות נוראיות, במצבה של יקירתי. כרגע, לאחר תקופה קצרה של הפוגה חלקית ספונטנית, שוב החמרה. עד כה נמנעתי מערוב של גורמים חיצוניים. אך מאחר ואני עומדת מול שוקת שבורה - אין ביכולתי לשכנע את יקירתי לקחת את הריספרידל בסירופ,היא טוענת שהבעיה היא חיצונית, ורוצה בכל תוקף שיחקרו את מקור הבעיה, אני שוקלת, אם כדאי לפנות לעו"ס קהילתית, ולערבה בענין. אני חוששת שבערוב זה בעצם נאבד שליטה מחד, ומאידך אני חוששת מהתוצאות לטווח רחוק של החלטה זאת , אך במחשבה שניה, אני לא רואה דרך להתקדם, ומעל הכל אני חוששת מהסלמה. מה דעתך?

ליעל שלום, אני חושב שאת בהחלט זקוקה לעזרה, אני מקווה שעובדת סוציאלית תוכל לעזור, אבל אולי גם רופא המשפחה יהיה מוכן לבוא לביקור בית ולקחת על עצמו חלק מהאחריות. בהחלט כדאי לבקש עזרה מאחים או הורים של חברתך. אפשרות נוספת, באזור חיפה אני מכיר פסיכיאטר פרטי אשר עושה ביקורי בית ונותן את ההשגחה הראשונית בבית כאשר המטופל מסרב לשתף פעולה עם מסגרות טיפוליות. איני יודע אם קיים דבר כזה באזורים אחרים... תשמרי על עצמך ועל חברתך ותשמרי על קשר הידש

רב תודה עבור תשובתך. יקירתי אגוז קשה ביותר. התביעות הקיצוניות שלה מעצמה לשלימות - בעוכריה תרתי משמע (הן במצב כתיקנו, וקל וחומר במצבה הנוכחי). היא אינה מסוגלת להתמודד עם העובדה שיש לה בעיה, וממלכדת את עצמה. היא תובעת בלי סוף לחקור את מקור הבעיה, ורוצה להתקשר עם המומחים השונים(פיסיקאים, מהנדסים, חוקרים, מומחים שונים מחו"ל, ועוד כהנה וכהנה רעיונות) היא טוענת שאני מוצאת פתרון נח - והוא להטיל בה דופי ולסמם אותה. הסברתי לה שכאשר לאדם יש חום גבוה - וזה בעצם סימפטוס - יש לטפל מידית במצב - ולהוריד את החום, ללא כל קשר למהות המחלה. הגוף לא מסוגל לשאת מעבר ל- 38 מעלות חום, כי אז יכול להגרם נזק בלתי הפיך למח. גם אקמול זה סם, ותפקידו לטפל בסימפטום, שהוא החום. יש תרופות שמטרתן לטפל בסימפטומים . ובכן, גם ההשוואה של פעולת הריספרידל לאקמול - לא עזרה ניסיתי להזמין פסיכיאטר, אך היא לא מוכנה לשתף פעולה. כשהיא מרגישה שמישהו עלול להגיע - היא בורחת. הצלחתי בדרך לא דרך לערוך לה איבחון, אך היא מסרבת לקחת את הריספרדל שניתן, ולשתף פעולה עם הפסיכיאטר. אני חושבת שאני חיה באשליות, שאצליח לשכנע אותה ליטול התרופה, בהתחשב בזמן שעבר מפרוץ המשבר. הבעיה הגדולה, היא האמביוולנציה שלי, וחוסר יכולתי לקבל החלטה. מבחינה רציונאלית, אני בטוחה שהקו המנחה חייב להיות - נטילת התרופה - ללא דיחוי - כשהאמצעים מקדשים את המטרה. מאידך, אני חוששת מההשלכות בעתיד, ובמבט נוסף אני לא רואה עתיד אם לא תקח את התרופה לאלתר, כך שבעצם אין מה להפסיד. משהחלטתי, יש בעיה בביצוע. לתשובתך אודה שבת טובה