שאלה מעניינת

בספרו "סערת נפש" טוען יורם יובל שהתרופות נוגדות חרדה עוזרות לחרדה אך כשמפסיקים החרדה חוזרת במלוא עוצמתה. אם כך מדוע נותנים את התרופות לטווחים קצרים? למה לא לתת את התרופות לכל החיים בדומה לתרופות נגד סכרת וכו?

ההנחה היא שבזמן לקיחת התרופות את נעזרת בטיפול, ובינתיים בונה את את עצמך, כך שלאחר תקופה מסויימת תוכלי להיסמך על עצמך ולהשתחרר מן התרופות. דבר נוסף, דר הידש כתב כאן כי קיימת אפשרות שהשפעת התרופות נוגדת החרדה נשארת גם לאחר תקופת נטילתן. (אומנם מנסיוני זה לא כך).

לצערי הרב טרם יצא לי לקרוא את ספרו של ד"ר יורם יובל אבל העובדת הסוציאלית שמטפלת בי הבטיחה להביא לי אותו בפגישתינו הבאה :) אבל לפי דעתי כל המטרה של התרופות היא לשמש ככלי עזר בלבד!!! כלומר התרופות נוגדות החרדה משמשות ככלי שיעזור לנו להתגבר על החרדה ובאותו זמן עלינו ללמוד על כלים שיעזרו לנו להתגבר על החרדה גם ללא התרופות. לפי דעתי רוב הסיכויים שאם אדם שסובל מחרדה יטופל אך ורק בכדורים, החרדה אכן תחזור לו כשהוא יפסיק ליטול אותם, ולכן אני מאמינה בשילוב של כדורים + שיחות! המטרה היא שלא נצטרך לקחת את התרופה לכל החיים אלא שנלמד להתגבר על החרדה, ועד שזה יקרה ניקח את התרופה. הבן אדם החרד צריך לשנות את כיוון חשיבתו שגורמות לו לחרדה ואת זה הכדורים לא עושים! הכדורים משמשים כמעין "גלגלי עזר" עד שלומדים "לרכוב" לבד :)

לנתי שלום, השאלה מעניינת ומורכבת, נכון שהתרופות אינן עושות דבר אם האדם לא מגיב ומפעיל את עצמו, מצד שני ראיתי הרבה מאוד אנשים שנטלו רק תרופות ובסיום הטיפול המשיכו להרגיש בטוב ושכחו את הכל. אז אם נדבר במילים פסיכולוגיים, הסיבה לחרדות הוא קונפליקט תוך נפשי מסויים, התרופות אינן פותרות את הקונפליקט ולכן יש צורך בשיחות והתפתחות רגשית. אבל לפני התחלת החרדות גם אז הקונפליקט היה, אז מדוע לא היו לפני כן חרדות? האם הכל כימיה? אני חושב שלא, שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש