לאריאל .

היי קראתי את תגובתך כבר בצהריים,גם שלך וגם של דר' הידש,אבל כל כך התרגשתי שלא יכולתי להגיב. אני מודה לך על כל המחמאות,והאמת שלא ידעתי כמה אני חזקה,עד שקרה המקרה. רוצה לומר לך,שאני מצטערת שככה שפכתי פרטים על הלידה בפורום שכל אחד יכול לקרוא את אשר כתבתי.כשכתבתי את המכתב הייתי בסערת רגשות,עבר לי בראש הכל כמו סרט.ותארי לך שמה שסיפרתי הוא רק קמצוץ.אבל בכל זאת,אולי לא הייתי צריכה לספר,כי ישנן נשים צעירות,שעדיין לא חוו את החוויה,והדבר האחרון שהייתי רוצה להעביר אליהן זה-שלידה היא מפחידה וטראומטית. ההפך הוא הנכון.ואם את שואלת אותי,אני מוכנה לעבור לידה נוספת רק יש לי שתי בעיות:האחת-בעל פולני שמסתפק בשלושה.(אני כותבת את זה בחיוך ולא בכעס)והדבר השני מיגבלה פיזית ,שניתנה לי במתנה מהלידה האחרונה. שיהיה לך כייף בסוף שבוע ושמחתי לשמוע ממך. תודה על הכל שגב

שגב המקסימה את לא צריכה להציטער ולו לרגע. הרי סך הכל זהו מטרת הפורום- לשפוך את הסבל והצרות . אני מניחה שהקוראים יודעים זאת מראש ולוקחים את הדברים בחשבון. מפליא כמה כוחות יש לנו וכמה אנו לא מודעים להם עד שאנו צריכים להשתמש בהם. אני מאמינה נורא שמה שצריך לקרות קורה ושלכל דבר יש תכלית. אני יכולה להגיד לך בוודאות שאני לא אותה אריאל של לפני התקפי החרדה והדיכאון. הדיכאון גרם לי להסתכל על החיים בצורה אחרת ויותר מכל כל עצמי. למדתי על עצמי המון לטוב ולרע ויצאו דברים טובים כמו הכתיבה. היתכן שגם אצלך חל תהליך מסוים לאחר הטראומה? שגב, אם תרצי להמשיך לספר על הלידה או כל דבר אחר אל תהססי לעשות כן. את יכולה גם לכתוב לי לאימל. אני חושבת שטוב להוציא את זה החוצה כמובן בקצב שלך אוהבת, אריאל