עצב ויגון

שלום רב ד"ר אני בת 48 רווקה,עובדת במקום מסודר ,עיקבית בעבודתי,עוסקת בספורט בשעות הפנויות וגם לומדת באוניברסיטה הפתוחה,יש לי דירה בבעלותי שנים רבות,מתלבשת אופנתי,מיתאפרת,אומרים שאני נאה,אבל... פעם הייתי הולכת למסיבות פו"פ, ניפגשת עם גברים בפגישות עיוורות, ולא היה יוצא מכך כלום! אני לא באה להאשים אלא לציין עובדות שמי זה לפחות 6 שנים לא עיניין אותי נושא ההיכרויות, אין לי חשק לחשוב אפילו על גברים, היצר אצלי מדוכא , אני לא מתאמצת בכלל לימצוא חן ,ואין לי אנרגיות לכך. אני יודעת שהשנים עוברות לי ויש סיכוי שאזדקן לבד והמחשבה שזה לא מטריד אותי דיי מפחידה. כאילו אני מחכה שהזמן יעבור לו בלי שיקרה דבר.אגב יש לי כמה חברות במצבי שהייתי בקשר איתן וגם בהן מאסתי.אני יודעת שאתה הולך לאמר לי לקבל ייעוץ ובצדק. למרות שבעיניי טיפול ארוך בגילי אוליי יישפר את איכות חיי הגימלאות שלי (חה חה). ובכל זאת אני שואלת ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר? אולי זה הוא דיכאון מתון? אולי אפיסת כוחות? אולי חוסר תיקווה? האם העובדה שאני רווקה תורמת למצב רוחי?

ורדה ערב טוב, אף פעם לא מאוחר, עוד יש לך זמן לשפר את איכות חייך , מה יש לחשוב הרבה , לכי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי , תתחילי להניע את התהליך חבל על הזמן , מה כבר יש לך להפסיד?? עוד שנים של אותו דבר?? את צריכה שינוי את לא חייבת "לצאת לגימלאות" לבד חוץ מזה שכיום אורך החיים גדל ויש לך עוד כמה עשורים להעביר אז כן למה לא לשפר את איכות חייך?? אני בטוח שיש לך עוד מה לתת לחיים ולחיים יש מה לתת לך.. עזרי אומץ וצאי לדרך חדשה , תתחילי בטיפול / יעוץ ותראי שהחיים יפים. תשארי בקשר עם הפורום, דורון.

ורדה שבת שלום, ההודעה שלך מביעה עצב. למרות שחייך "מסודרים" ויש לך בטחון כלכלי, חסר לך משהו, שמחת חיים? עניין? אהבה? את נמצאת בגיל טרום "גיל המעבר" וזה הזמן בו את יכולה לשפר את חייך, לטפל בעצמך, ללמוד להנות מהחיים. זו תקופה שבה מתחילים להרגיש את כובד השנים ולחשוב על מה שיהיה ויש חששות להשאר לבד. זו גם תקופה שאת יכולה לרענן את חייך, לגשת לטיפול, יוגה, מדיטציה, למודים רוחניים, מקומות בהם תוכלי לפגוש אנשים וגם לשפר את איכות חייך, להתרגש מחדש. אישית אני מעדיפה מדיטציה ודמיון מודרך על טיפול פסיכולוגי ממושך, אך כל אחד והדברים שעושים לו טוב.... חבר לחיים? לא חייבים, גם אם החברה משדרת כל הזמן שהאידיאל הוא לחיות בזוג. אולי אם תטפלי בעצמך מבפנים תרגישי צורך בחבר. לגבי היצר - בדיקות הורמונליות יכולות רק לעזור ולאבחן למה קיימת דעיכה...

לורדה שלום, אני מצטרף למה שאת כותבת ולתגובות. כדאי לברר מה הם הדברים החשובים לך בחייך, אולי נישואין ומין כלל לא חשובים לך ויש לך דברים אחרים שחשובים הרבה יותר? כיצד את רואה את המשך החיים? האם בשנים האחרונות מצב הרוח שלך נמוך יותר ואפשר לאבחן אותו כדיכאון מתמשך? וחבל על הזמן? אני יכול להוסיף עוד שאלות רבות, לא קל להסתכל במראה ולראות את השינויים ואת האמת. אבל אולי כדאי להתחיל? שיהיה רק טוב הידש