שלום לכולם

ערב טוב, ראשית ברצוני להתנצל בפני כל האנשים שלא עניתי להם היום ואני מקווה לענות להם מחר או מחרתיים, אני פשוט עייף והיה יום לא קל. בימים האחרונים אני נדהם ונבוך. מצד אחד אני מוצא אנשים ותגובות מרשימים אשר מגיבים מהלב ובשכל ישר, המעורבות הרגשית רבה ואמיתית דבר אשר אולי לא יאמן שקורה באינטרנט ובין אנשים "שאינם מכירים" זה את זה. אני כמובן מתכוון לאילן ולכל המשתתפים. התרגשתי והייתי מעורב רגשית בכל הנאמר והדבר די סחט אותי. מצד שני אני רואה דברים קטנוניים שאינם מתאימים אפילו למסיבה של כתה א'. הם מנפחים את הפורום ובמידה רבה איבדתי את ההתמצאות כך שאין לי ספק שאני ורבים אחרים אבדו את האפשרות לעקוב אחרי העיקר. בהשקפתי ובהתנהגותי אני חושב שהפורום אינו שלי, הפורום הוא של כל המשתתפים ואף של כל האנשים הרבים אשר קוראים ומתעניינים ובדרך כלל אף אחד אינו יודע עליהם. רבים מהם החליטו להגיב כאשר ראו מה שקורה בפורום. לכן בקשתי/הצעתי היא לפתוח בדיון מעמיק על אופן הניהול וההתבטאות בפורום. מה אנחנו רוצים שיהיה וכיצד אפשר לבצע זאת. מה המשמעות של דמוקרטיה, מעין כיכר העיר שכל אחד יכול לדבר, האם זהו הייד פארק? האם ניתן ונכון לאסור על אדם להכנס לפורום? האם הוא יכול להכנס תחת כינוי חדש? בשלב הזה הייתי מעדיף שנתמקד בשאלה של כיצד מתנהל הפורום. לגבי מטרות, האם רק תרופות וכדומה נשאיר זאת לדיון אחר. אי אפשר לעסוק בכל הדברים בו זמנית. ננסה להתמקד בבעיה הבוערת יותר של הסיגנון והדיבור בפורום. מצפה מאוד לתגובותיכם, אני פורש לישון. לילה טוב הידש

אני מאוד מאמינה בנושא תרבות הדיון. חשבו לרגע עד כמה מגוכחים נראים אותם פוליטיקאים בטלוויזיה שצועקים ומגדפים האחד את השני אל מול עייני המצלמות בכנסת. עד כמה אנו חושבים שהם טיפשים גמורים. והנה, פה בפורום קורה בדיוק את אותו הדבר. במקום להיתמקד על העיקר והוא ייעוץ ותמיכה ( וכן, אני מדגישה את התמיכה), מתרכזים באיך לפגוע האחד בשני בצורה יותר חריפה ולגלגנית. בנאדם הרוצה שיכבדו אותו צריך ראשית לכבד את עצמו וכל האמירות השטוטיות והמכתבים הילדותיים שנשלחו פה מעמידות את הכותב באור מאוד לא חיובי. בואו ננסה להאזין האחד לשני יותר. לגלות יותר סימפטיה ורגישות למצוקות האחר. להסכים או לא להסכים אבל בצורה מוסרית ומתורבתת. אף אחד לא חייב תמיד להסכים עם האחר וגם לא יתכן שכן אבל ישנם דרכים כשרות להעיר וישנם דרכים פסולות. אני מאוד מאמינה במשפט שאומר: " כשאתה צועק אני שומע אך כשאתה מדבר אני מקשיב.........בואו נחזור כולנו לפסים של הקשבה ולא רק שמיעה שלכם, אריאל

דר' הידש וכל משתתפי הפורום, הסכמה ודאי קיימת ביננו שהפורום הזה מיועד לאנשים הסובלים או מוטרדים מעניינים שבנפשם. (או של היקרים להם). הסכמה נוספת שאולי קיימת, היא לגבי התקווה שכאן ניתן יהיה למצוא מידע מוסמך או הכוונה אליו. לפעמים מבקש אדם גם אמפתיה, ואולי גם את ההרגשה שאיננו לבדו עם כאביו. לפורום הזה ישנו תפקיד חשוב ,איפוא. אני מניחה שלעיתים נכתבו כאן דברים שכותביהם לא העזו להעלותם בשום מקום אחר. ומפני כל הדברים הללו, אין כאן לדעתי שום מקום להתנצחויות אישיות. הללו מסבות את תשומת הלב מן העיקר, מעיקות (נפשית וטכנית גם יחד) ולפחות לי- פשוט גורמות להרגיש לבדי, כאילו השתבש דבר נוסף בעולמי . לרוב אני צופה פאסיבית, אבל גם לקריאה בלבד ישנו תפקיד משמעותי. אני חשה עצמי נפגעת כשחילופי מהלומות מילוליים ואלימים לפעמים תופשים כאן מקום רב. אני הולכת לאיבוד בתוך בליל הקינטורים האישיים. לטעמי, אמורה להיות מעין אמנה בין המשתתפים בפורום הזה, גם אם היא איננה כתובה במפורש: אמנה שיש בה ערכים של כבוד הדדי, רצון לקשב ולנתינה במידת האפשר. מי שאינני מסוגל לתפקד בצמוד לערכים הללו, אין מקומו כאן. אין לי שמץ מושג מי עומד מאחורי הכינויים השונים בפורום,וטוב לי שכך. אבל ברור לי מי הם בני התרבות שכאן ומי לא הפנים כמה אמיתות בסיסיות על יחסים בין בני אדם, ולו רק במסגרת של פורום אינטרנטי. לכן, אין לטעמי מקום בפורום הזה לאותם אנשים. האחריות ,לדעתי, על "איך לעשות זאת" היא על משתתפי הפורום בלבד, לא על דר' הידש. (הוא אמור להיות רופא ולא רס"ר משמעת) התעלמות מדבריהם היא הדרך היחידה לגרום להם להבין שהם פוגעים באיכותו של הפורום הזה.

שלום אני אנסה להיות לאקוני ויבש כדרכי הפורום הוא החיים ואסור לפורום להיות אשליה של מקום בו "כולם אוהבים את כולם",לנו כאנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות שחלקן מתבטאות בדפוסי התנהגות חשוב גם ללמוד לקחים מטעויות שבאות לידי ביטוי בדיאלוגים בפורום כלאמר לבחון את הבעיות ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח. לא מתקבל על הדעת שמי שלא למד רפואה יגיד לגולש בפורום שפרוזאק היא תרופה ישנה לכן כדאי לו להשתמש ברמרון או לוסטראל. לא יעלה על הדעת שמשתתף יגיד למשתתף אחר זרוק את התרופות ותתחיל טיפול בשיחות. לא מתקבל על הדעת שלא יועמד במקום מי שמבקש עצות איך להתאבד. בספר משלי כתוב "והמשכיל בעת היא יידום" כלאמר מי שחכם שישתוק. אנחנו נמצאים ברשת שפתוחה לכל דיכפין וברשת הזאת יש טרולים. למיטב הבנתי היתה בשבועיים האחרונים ווכחנות מיותרת ולטרולים היתה בשבועיים האחרונים אורה ושמחה משתה ויום טוב. לא פעם ולא פעמיים נכתבו כלפי נאצות והיו ציפיות שדברים קנטרניים שנכתבו כלפי יביאו ל"בידור" ועניין. אני לא נפגעתי מהנאצות האלה שתקתי וההודעות המכוערות כלפי התנדפו. ברור לי שהפורום לא צריך לשמש במה לעשיית צדק . אם יגידו לשאול "אתה ילד רע" או יגידו לנטע "את מושפעת מפלונית אלמונית" לא שאול ולא נטע יזמינו לכוס קפה לביתם אם מי שאומר שאול ילד רע או מי שאומר שנטע מכושפת בידי יקאתרינה. שאול

בוקר טוב לכולם, קשה ביותר לקבוע. אולי אני רצה שלב אחד קדימה, אבל, לדעתי, השאלה המסובכת יותר אינה מהות ה"חוקים" (גם זה חשוב כשלעצמו), אלא, כיצד כולנו מצליחים לשמור עליהם ... ואני מציגה את הדברים כאדם אפוף חרדה... בהנחה שתהא זו דמוקרטיה, איך אפשר ליצור אותה? מהו כוחה של ההסכמה? נכון, מחייבת את כולם, אך מי ערב לכך שאכן אף אחד, אף לא אחד, יחרוג מהם? (וכשאחד חורג, מתווספים לו אחרים). נצהיר בשבועה? היש לנו אמון בעצמנו כגוף אחד? מה עם שיתוף פעולה? גם בדמוקרטיה יש צורך באכיפת החוקים - איך עושים את זה באינטרנט? האם ביכולתו וסמכותו של מישהו לאכוף אותם? כל אחד "שוטר" לעצמו - האם אפשרי? ואם כל אחד יראה עצמו "שוטר" לאחרים - הרי שחזרנו לנקודת ההתחלה. ומה עם שוטר תורן? האם יישמעו לו בכלל? מה עושים? היש תשובה לכך? האם "ניסיון וטעייה" עשוייה להיות דרך טובה לקביעת כללים ושינויים? אולי קודם נקבע מה אנחנו רוצים, ואח"כ נחליט איך? רעיון יותר טוב, נכון? אבל קביעת ה"איך" היא חלק מהעניין... העולם מסובך, אז מסתבכים... :-) שיהיה לכולכם בוקר טוב, שיבולת

עם ניסיון שהיה לי בפורמים אחרים קורה מצב עגום לפעמים שגורם למשתתפים מרכזיים בפורום לעזוב בגלל תגובות לא לעניין. אני אוהבת לחשוב שהפורום, פעמים רבות משמש במקלט מצרות היום, מקום לקבל תמיכה ומיליםטובות, לכל תגובה אחרת שאינה נאמרת תוך ברירת מילים נבונה, אין מקום שכן היא לא מקדמת את מטרות הפורום. אולי כדאי להתייחס לפורום כמו אל מה שהוא אמור להיות ולהעריך את ד"ר הידש ואת המשתתפים האכפתיים שרוצים רק לעזור. אני לא מתכוונת לומר את זה בתור ביקורת או כעס, אבל כואב לי שפורום כל כך נפלא שנוגע בבעיות כב רגישות כמו הנפש שלנו צריך לעמוד תחת ארטילריה כבדה של מילים שאנן במקום.

אני מרגישה בפורום הזה כבית החם שלנו שבו אנחנו יכולים לספר *הכל* - את הדברים הכי אישיים שלנו, מחשבות ורגשות, מבלי שייצחקו עלינו, יזלזלו בנו ויחשבו שהשתגענו. כאן ניתן לקבל ייעוץ מד"ר הידש, לשמוע סיפורים ומקרים דומים לשלנו, ולקבל תמיכה מכל החברים המקסימים שיש כאן. וברגע שיש כאן מריבות וחיכוכים כל מטרת הפורום מתפספסת. אז ברור שבכל מקום ובכל חברה שיש בה יותר מאדם אחד יכול להיווצר וויכוחון או מריבה קטנה אבל ברגע זה נפרס ע"ג פורום שלם במשך כמה ימים זה כבר עובר כל גבול. אני הכרתי פה המון חברים, שעם חלקם אני בקשר גם מחוץ לעולם הוירטואלי וגם מעבר רק לבעיות ולחרדות. יש כאן אנשים נפלאים וחמים אז בואו לא ניתן למטרידים להרוס את כל מה שבנינו פה, כולל הקשר החם עם ד"ר הידש. נשתדל כולנו להתעלם ואולי זה יעבור. אני מאוד מאמינה בחופש הדיבור ובדמוקרטיה. אני חושבת שמזמן עברנו את הגנון ולכן כל אחד מאיתנו צריך להיות שוטר לעצמו. לדעת איפה הוא עובר את הגבול! כי אם לא יודעים זה הורס לנו את הפורום: אנשים נמנעים מלכתוב כאן שאלות ותגובות גם בגלל האווירה העכורה וגם בגלל החשש שיקבלו על הודעתם תגובה פוגעת ונראה שלד"ר הידש ממש נמאס מכל הקטע הזה והוא בסה"כ נמצא פה לטובתנו! בכל פורום יש מטרידים ויש מתחזים אבל אצלנו זה פרץ את הגבולות. זה פורום שלפעמים יש בו מקרים שמדובר בהם על חיי בני אדם ולא סתם פורום על טלויזיה, מוזיקה וכו'... אנשים לפעמים נכנסים לכאן כמוצא אחרון, בתקווה למצוא כאן אוזן קשבת, עזרה, ייעוץ ותמיכה (ראו מקרה אילן, דניאל ובעצם כל אחד מאיתנו) וחבל שבמקום לעזור ולתמוך אנחנו מתעסקים במריבות. תחשבו שהרי לא סתם מגיעים לפורום הזה, לא במקרה האצבע לוחצת על *פורום פסיכיאטרייה*. כל האנשים שהגיעו לכאן הגיעו מאחר וגם להם יש בעיות, אז אם הם לא מבינים את הזולת ואת חבריהם לפורום שגם רוצים לקבל עזרה ותמיכה, אז מי כן יבין? ואם זה כך אז מה שווה הפורום הזה? כל הבלאגן שהתנהל פה בימים האחרונים רק היווה 'מזון' לכל המתחזים והטרולים. אנשים כתבו בשמי ובשם אחרים וזה רק ליבה את כל האש והבלאגן. ולמרות שכולנו השתדלנו לא להגיב זה המשיך ואם זה ימשיך בדרך הזאת אני מאמינה שהרבה לא ירצו להיכנס לכאן, ולא ישאלו שאלות ולא יעזרו לאחרים וחבל! כי מניסיוני האישי אני יודעת שהפורום הזה מאוד עוזר ותומך ולולא הפורום הזה אני חושבת שלא הייתי מצליחה להתקדם (תרתי משמע). כשאני הגעתי לפה הרגשתי כ"כ טוב לדעת שאני לא משוגעת ושיש עוד אנשים שיש להם חרדה (לצערם ולצערי) אבל זה ניחם אותי שאני לא היחידה ושאפשר לצאת מזה. אם יש כאן אנשים לא בוגרים שצוחקים על הבעיות של אחרים ועושים בלאגן במקום לתת לפורום להתנהל על מי מנוחות אז אולי עדיף שימצאו להם "בית" אחר. ובמקרה הכי גרוע לא נוותר על הפורום שלנו ולא נכנע אלא נלחם עליו. ואם ימשיכו להטריד ולהציק נפנה להנהלה בבקשה שיחסמו את אותם מטרידים כדי שימצאו להם מקום אחר להפיג בו את השעמום שלהם ולא יהרסו לנו את ה"בית" שלנו!!! כי אנחנו רוצים לתמוך ולהיתמך וכל מי שלא מעוניין בזה מקומו לא איתנו!

רק הערה הדעת לא סובלת שצ'ט הפורום יהפוך לכלי הסתה. וממה שאני מבינה, כך הוא משמש. אחרת גם קשה להבין כיצד אנשים שאינם מכירים אדם מסויים יהפכו לאוייביו בלב ובנפש. אנא חשוב על כך, דר הידש.

בתור משתתף לא כל כך פעיל בפורום תרשי לי לומר לך שההתנהגות שלך בפורום היא הגורם לכך שאנשים יישנאו אותך ולא שום אדם אחר כי שמך כלל לא מוזכר מחוץ לפורום וגם אים אנשים ידברו עלייך את רק מוכיחה בהתנהגות שלך שהכל נכון\ אבי

פורום זה בא לתת מענה לשאלות פסיכיאטריה. וככזה הוא היה עד שהפך לשמש פורום נוסף לזה הקיים כבר לתמיכה הדדית אי אפשר כל הזמן רק לייפות את הדברים, להתמרח זה על זה, וכו' ולהפוך אותו לדביק ככ יהא זה פורום ענייני שיענה על שאלות בנושאי תרופות, כפי שהיה רוב זמנו, ולא ולא במה לשיחות בית קפה (כמו מה שלומך היום ואיך עבר השבוע. אלו דברים שראויים לתכתובת אישית ולא לכאן). לדעתי מרגע שמתאפשרות שיחות אישיות כאלה כאן, הכל פתוח. אינך יכול לצפות כי במקום שבו מתנהלים חילופי דברים כנל, כמו איך בילית את יומך היום וכו', לא יהיו לעיתים גם דברים הפוכים. לאלה ניתן למצוא מקום אחר

לדעתי הסיגנון והדיבור בפורום להוציא את המריבות הוא סביר והכי חשוב פתוח ומאד זורם ומהלב . המריבות מגיעות על רקע רצון תת הכרתי של כמה אנשים ,לתפיסת מקום גבוה וראלי ברשימת הפורום או בלבו של ד'ר הידש. והרי אין טעם לכך-במפורש הוא כתב וחזר כמה פעמים שבהיתנהגותו ובהשקפתו הפורום חופשי ושל כולם-כלומר מחוץ להבעת חופש הדיעה הוא מרגיש כי כולם שווים בעיניו. אולי הוא חטא בכך שהעיר הערה נוגעת ללב ואישית מידי לאחד ,והשני הרגיש שהוא רוצה גם. והרי תחשבו על זה-כמה כייף ונהדר שהוא משתתף ומשתף בצורה כזאת ולא ההפיך.(עונה תשובות יבשות ומתחמקות). כאן צריכים לא להיסחף ותמיד לזכור שעצם היות הפורום וירטואלי הוא קבוצה גדולה מאד של אנשים הניכנסים ויוצאים ואין טעם להכניס רגשות מיותרים של קירבה ,וחברות ,סודות תת קב וצה בתוך קבוצה, קינאה . במקום תצטידו בקצת בגרות כבוד ביטחון בעצמי שלכם ,שמותר לך להיות כאן ולא יקחו את מקומך,וגם אל תנסה לקחת את מקום האחרים אין צורך לחמם ולהסית וכו'. תקחו הכל בפרופורציות הנכונות תגיבו מהבטן רק עם בקרה כמו ששאול אמר ,לא להציע הצעות ותשובות שרק לרופא יש מענה אמין עליהם, ואפילו אם זה מתוך נסיונכם . שלכם ו. אחת שמרגישה סימפטיה לפורום ומקווה שלא פגעה באף אחד.

ו. את יודעת - כתבת דברים שחשבתי עליהם. כמו שנילי מציעה אפשר לנהל את כל ההתכתבויות שאינן שייכות במיוחד לפורום הזה בפורום השכן - תמיכה הדדית. אבל זה כאילו שיש למשתתפים כאן צורך להיות קרובים אל ד"ר הידש... אם הם לא יכתבו כאן, אלא בפורום אחר, ד"ר הידש לא יוכל לקרוא הכל. אני לא מנסה להסביר או לנתח את המצב הזה, אין לי את הכלים. אני כן חושבת, שיש משהו בדברייך - מי יישב הכי קרוב לצלחת (סליחה על השימוש בביוטי שלילי דווקא - זה בעיקר בגלל האווירה הכללית. ואז נשאלת השאלה - האם הפורום הזה יישאר במתכונת של שאלה-תשובה + כמה מילים מבעלי ניסיון? אפשרי. אבל זה גשר שטרם נראה אפילו באופק. הדינמיקה שנוצרה כאן לא כ"כ נכונה. והרי קל להשמיץ מישהו/י. קשה להבליג על ההשמצות. לא צריך לענות או להתייחס לרמיזות (אמיתיות או מדומות). לא צריך לחשוף פרטים אישיים של משתתפים אחרים ללא אישורם (זה לא נהוג בשום פורום, למה שכאן זה יהיה שונה?).

פורום זה בא לתת מענה לשאלות פסיכיאטריה. וככזה הוא היה עד שהפך לשמש פורום נוסף לזה הקיים כבר לתמיכה הדדית אי אפשר כל הזמן רק לייפות את הדברים, להתמרח זה על זה, וכו' ולהפוך אותו לדביק ככ יהא זה פורום ענייני שיענה על שאלות בנושאי תרופות, כפי שהיה רוב זמנו, ולא במה לשיחות בית קפה (כמו מה שלומך היום ואיך עבר השבוע. אלו דברים שראויים לתכתובת אישית ולא לכאן). לדעתי מרגע שמתאפשרות שיחות אישיות כאלה כאן, הכל פתו ופרוץ.. אינך יכול לצפות כי במקום שבו מתנהלים חילופי דברים כנל, כמו "איך בילית את יומך היום?" וכו', לא יהיו לעיתים גם דברים הפוכים. כי זהו טבעם של יחסים בין אישיים, שיש גם מזה וגם מזה. לדעתי הגבול מתחיל להיות כשמשתמשים בהגדרות כמו: חולת רוח למשל, או כשמתחילים לפרסם פרטים אישיים של האדם, כמו כתובת האי מייל הפרטית שלו (אגב עבירה על החוק) או כמו דברים שאיני רוצה לחזור עליהם שפורסמו על ידי שאול, או בשמו דבר נוסף: לא הולם להצניע התגרויות בתוך הודעות "תמיכה" כביכול באדם אחר, היינו לנצל הודעת תמיכה כביכול , לאדם השרוי בבעייה כואבת, לכתוב לי שיר מזמור לחיים ולשזור שם דברי שטנה ונאצה. הדעת לא סובלת. ואחכ עוד להופיע בתור שה תמים. נקודה נוספת היא, אנשים שמתהדרים בהיותם תומכים זה בזה, מסתבר שתמיכתם מאוד סלקטיבית, מאוד מאוד. אם נאלצים לסבול פורום נוסף לתמיכה הדדית- לפחות שתהא זו לא חד צדדית כל כך וסלקטיבית להבחיל. יפה אמר שאול: המשכיל בעת ההיא יידום. רק יידע אדם לבקר את עצמו לפני שהוא שופך רפש על אחרים, שאין לו צל של מושג מיהם. ידוע לי שדבריי אינם מתייחסים באופן ממוקד לשאלותיך, (כפי שגם דברי האחרים לא) , דר הידש, ואולם ראוי היה להם שייאמרו. הבה לא נשגה באשלייה שנוצרת כאן לגביי רוב ומיעוט, אותו אדם הרי יכול להופיע כאן בשמות רבים על כן אני גם לא בטוחה בצידקת דבריך כשאתה אומר כי רבים קבלו על המתנהל בפורום בעת האחרונה, לדעתי לפחות בחלק מהמקרים היו אלה הודעות פרובוקטיביות, עד כאן לבינתיים. נילי.

אנחנו מכורים לפורום הזה או לא?

כאילו רבק כמה אפשר בדיסקשיין הזה על מה מותר ומה אסור אתם הרי יודעים לבד לא נמאס לכם? מכוון ל שאול , נילי , גיא , פרוזק,שגב וכל הפאסיבים שכחתי מישהו ? הרי אתם כותבים בכל הפורמים של פסיכיאטריה הקיימים ברשת ובטח גם באלו שעוד לא יצאו. כמה אפשר? Get A Life!! תפנימו אין צורך במליון ושתיים תגובות להודעה הזאת תודה