דיכאון
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היו סימנים מקדימים ...והנה אשר יגורתי בא לי - שוב התחושות הרעות,העצובות,הקודרות... שוב הערך העצמי הנמוך וחוסר האונים.אין לי מה לעשות.אין שום טריגר.אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
כמה מוכר. גם אני הבחנתי בכל הסימנים הידועים: יותר שינה, הימנעות מהנאה, עייפות ללא סיבה, הימנעות משמיעת מוזיקה, ביטחון עצמי מתדרדר. וכמוך, גם אני בסוף מצאתי עצמי בדיכאון עמוק, ללא סיבה!!! ראיתי תוכנית בערוץ שמונה, שבה פסיכיאטרית מנתה שתי סיבות נפרדות להתפתחות הדיכאון: 1. אנשים שעברו חוויה מכאיבה בחייהם זמן קצר לפני פרוץ הדיכאון (מוות, פרידה וכד'). 2. ואנשים הסובלים מחוסר איזון כימי במוח, הגורם לפריצת הדיכאון ללא כל סיבה נראית לעין. כל שאוכל לעשות, יהיה לשתף אותך בתחושה של חוסר האונים, הכעס, התיסכול והכישלון כאשר הדיכאון פורץ גם לי בלי סיבה ממשית. הקושי העיקרי בו אני נתקלת הוא להסביר לכל האנשים שזה לא מה שאני רוצה, שזה נכפה עלי באיזה שהוא אופן, שזה לא מתוך רחמים עצמיים או ניסיון לברוח ממחויבויות. הלוואי שהייתי צריכה להתמודד היום עם מבחנים (אני סטודנטית) ועם עבודה, ולא עם הרצון למות, השנאה העצמית, היאוש, הפחד לצאת מהבית, והפחד לפגוש אנשים. הלוואי, רק חבל שאף אחד לא רוצה להאמין לי, ומכל מקום העצה היחידה שאני שומעת היא "צאי מזה". כל מה שנשאר לי לקוות לו זה: הלוואי וזה יקרה.
