לבחור האובדני שלום רב,

הצטערתי מאוד לשמוע על מצבך אבל אני לא חושבת שהתאבדות זה הפיתרון! ואף אחד פה לא יתן לך טיפים להתאבדות מוצלחת! תשכח מזה... אבל תוכל לקבל פה תמיכה והבנה ו'אוזן קשבת'. לא קראתי את כל השרשור שנכתב בעקבות הודעתך אלא רק את שתי ההודעות הראשונות שלך ומיד החלטתי לענות לך - התאבדות זה משהו שהאדם שמעוניין לבצע את הדבר הזה בעצם חושב רק על עצמו ועל זה שהוא יימנע מעצמו את הסבל שעובר עליו. אבל עליך לחשוב גם על בני משפחתך! לא רוצה לפגוע בך אבל תדע לך שהרצון שלך די אגואיסטי... תעצור רגע! תחשוב על המשפחה שלך, על כל האנשים שתלויים בך נפשית! הם לא יתגברו ולא יסתגלו ולא ישתקמו אחרי המוות שלך. אתה תחסר להם. זה נכון שהם יקבלו קצבת שארים אבל אתה עצמך תחסר להם. כסף לא שווה כלום בחיים! אבל אתה כן שווה. אתה בעל ערך בעיניי המשפחה שלך. לפי דעתי אסור לך להתייאש, גם למענך וגם למען המשפחה שלך. היו לך חיים טובים אתה אומר אז למה לסיים אותם כעת? בגלל מגבלה? בגלל מחלה? זהו, בעיה אחת וישר 'מרימים ידיים'??? יש לך הרבה אלטרנטיבות אחרות, אל תבחר בקלה ביותר, כי היא לא כ"כ קלה אם חושבים על זה לעומק. אל תהיה כ"כ בטוח שאישתך תסתדר. יהיה לה קשה בלעדיך וכך גם לילדיך! הילדים שלך צריכים אבא שיתמוך בהם, שיהיה לצידם בטוב וברע - ימי הולדת, חבר/ה ראשון/ה, סיום לימודי התיכון, גיוס לצבא, חתונה, ברית/ה וכו'... אתה באמת רוצה לפספס את כל זה??? הם ירצו שתהיה לצידם גם בתקופות הפחות טובות שיהיו להם בחיים. תלמד אותם שאסור להתייאש! אני בטוחה במיליון אחוזים שהם ירצו שתהיה לצידם, שתתגאה בהם, שתעזור להם, שתקשיב להם - נכון שאת כל זה הם יוכלו לקבל גם מאשתך וגם משאר האנשים סביבם, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. אבא זה אבא. אין תחליף להורים! וכל עוד האפשרות של לחיות או למות היא בידך, אל תיתן להם לסבול! אני בטוחה אם הזמן מצבך יכול להדרדר אבל אתה לא צריך להתייאש. אם תקבל טיפול תרגיש יותר טוב עם עצמך, יהיו לך יותר כוחות נפשיים, תקבל את החיים יותר בקלות, למרות המגבלות. למה שלא תפיק את המירב שתוכל להפיק מהחיים עד שאלוהים יחליט מתי המועד שלך למות? אני בטוחה שמשפחתך לא מעלה בדעתה שזה מה שאתה מתכוון לעשות....אז אולי תפתיע אותם בצורה אחרת? קצת יותר חביבה ונעימה? תקח אותם לסרט? למסעדה? תראה כמה יש לך בחיים ואתה צריך להעריך את זה ולהיות איתם כל רגע בחיים כל עוד אפשר! מבחינתי אתה תהיה יותר אמיץ אם תשאר, תלחם על החיים שלך. תפיק את המיטב מהם למרות הקשיים, שאני בטוחה שלא יהיו קלים עבורך אבל עליך לקבלם וללמוד לחיות איתם. אתה מתאר לעצמך מה היה קורה בעולם אם כל אדם שחולה פיזית או נפשית היה שם קץ לחייו? אז גם אתה אל תרים ידיים. תחייה! גם עכשיו יכולים להיות לך חיים יפים ושלווים אם רק תבחר בהם! תקבל טיפול, תנסה להתמודד עם הקשיים - אל תישבר! וחוץ מזה, כל אחד עובר תקופה פחות טובה בחיים וזה לא אומר שצריך להישבר ולהרים ידיים. אני בטוחה שאשתך מבינה אותך. אולי תתחיל גם לשתף אותה במה שעובר עליך ותראה שהיא מבינה אותך יותר ממה שאתה מתאר לעצמך, זה רק יכול לשפר את היחסים שלכם ואת היחס שלך למוות. אם אתה לא מרחם על עצמך ובוחר במוות אז לפחות תרחם על אישתך ועל הילדים שלך שיצטרכו לחיות בלעדיך. אני מדברת אליך מתוך ניסיון מר - אבא שלי נפטר כשהייתי בת 9 וככל שעובר הזמן זה רק נהיה קשה יותר - אומרים שהזמן מרפה. אבל זה בכלל לא נכון. אין דבר כזה שיקום! אמא שלי מנסה להשלים לנו את החסר כדי שלא נרגיש שחסר לנו משהו, אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. לכן אני מבקשת ממך שתחשוב היטב לפני שאתה מעשה פזיז שאין ממנו דרך חזרה. אתה חזק הרבה יותר ממה שאתה חושב. כל מה שאתה צריך לעשות בסה"כ זה להרים טלפון ולקבוע לך תור אצל פסיכולוג. וכן תחסוך לעצמך ולמשפחה שלך סבל נוראי. אתה תראה שאחרי כמה מפגשים כבר תרגיש יותר טוב ותרגיש הקלה. תהיה חזק!!! יפעת

להיפך - שיסתכל כמה קשה זה יהיה למשפחה שלו ומי כמוני יודע... ואני מבקשת לא להכניס לי מילים לפה. זה מאוד מעצבן אותי. אני יודעת להסביר את עצמי הכי טוב שיש... ולמי שיש בעיה עם זה שלא יקרא את הודעותיי כפי שאני לא קוראת הודעות של אנשים שלא מוצאים חן בעיניי.... ולעינייננו החשובים בהרבה יותר - שיבולת צודקת, אובדני צריך להתחבר לרגשות שלו, לבכות ולהשתחרר מהמועקה! התאבדות זה לא פיתרון... זאת בריחה! ולמרות הקושי שלהישאר בחיים ובמצב גופני לא טוב יש לו דרך להתגבר על המועקה ולהמשיך לחיות... אובדני, אל תשבר! תהיה חזק!! חבל להפסיד את החיים ברגע...

יפעת היקרה: ריגשת אותי.את אדם נפלא. האמת שהתגובות החמות ומעודדות של האנשים הנהדרים שענו העלו לי למודעות עד כמה יש הבטים יפים לחיים שלנו. אנחנו שקועים בג'יפה שהתקשורת מאכילה אותנו ומפסיקים לקלוט את היופי שבחיים. התגוגות שלך..שלכן/ם -איזה נשמומ טובות אני לא מאמין...אני כותב וזולגות לי דמעות מהתרגשות. תראי אני אכן חש אגואיסט כלפי המשפחה ומצד שני לא. עדיין יש לי שלטה לחיים שלי. אבל אני חושב מה יקרה כשהמצב יתדרדר ? ואת יודעת מה אולי את צודקת...לא רק מרחם עליהם. אני גם מרחם על עצמי קשה לי לראות את עצמי לגמרי תלוי בסביבה. הינה עכשיו אני בהתרגשותוקשה לי לשמומר על חוט המחשבה זה משגע אותי. אושפזתי לפני זמן לא רב. את יודעת כמה קשה היה לרראות את הילדה מבקרת אותי בבית החולים, נפוחה מבכי.. מה עשתה המלאכית הקטנהנ שצריכה להחשף למחזה כזה. והבן שלי כולו בן 16-תופס את הפוזה של קשוח כדי לא להשבר כלפי חוץ. הוא מאוד מעריך אותי ומכבד אותי. אכן כיצד ישפיע מותי בהתאבדות ? אלוהים יודע. היום אני פחות צלול ופחות נחוש. נראה שההתרגשות שטברת קצת את הנחישות שלי לשים קץ לחיי. אני לא אוהב את העובדה שנעשה רכרוכי. אני די חם ומבין כלפי אחרים, לכן ככל הנראה זוכה ליחס אוהב מהסביבה. כלפי עצמי אני די ביקורתי וקשוח. כאילו שמוות בהתאבדות מומל מצב מתדרדר הוא מעשה ראוי מבחינתחי. זוכר שמוטה גור התאבד כשחלה. עכשיו שאני נוגע תוך כדי כתיבה ברגשות שלי אני חש מדוכא ומאבד שליטה ומפריע לי. קשה לי להמשיך לכתוב אני בסערת רגשות בהכל אופן תודה לך ולאחרים. אתם נפלאים.

לאובדני היקר, אז תהיה "רכרוכי", הכי רכרוכי, הכי אמיתי, שפוך ליבך ובכה - זה לא איבוד שליטה, זה הכי אנושי שרק יכול להיות!

ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו

לאובדני שלום שוב, אתה מתאר את הילדים והרעיה שבאים בקרך בבית חולים וקשה להם ,וזה מזכיר לי את עצמי שבאתי לבקר את אחותי בבית החולים כשהיתה במצב קשה עד שנפטרה,תבדקו בבית החולים או מחוץ לבית החולים אפשרות של תמיכה או קבוצת תמיכה למשפחות שבני משפחתם חולים במחלה סופנית , שוב אני מציע לך לעבור תהליך פרידה עם המשפחה ולא להשאיר אותם עם שאלות לא פתורות לשארית חייהם כל עוד אתה בשליטה ,ואם תוכל לשטף אותם בהחלטות שלך, או מה לעשות לכשתגיע למצב שלא תהיה בשליטה חס וחלילה , תבדוק את האפשרות של המתת חסד או ניתוק ממכשירי החייאה לכשתגיע לסוף הדרך.. שיהיה רק טוב ושמור על קשר..