בקרשה לעזרה דחופה

אני שוקל לשים קץ לחיי. היו לי חיים טובים. כעת מגבלה בריאותית מקשה עלי. אני מאמין בחים לאחר המוות כך שאני לא מפחד. אבל אני חושש לסבול בתהליך הגסיסה או לא להצליח באקט ההתאבדות ולהשאר נכה ומזה אני במאמת פיזית. אני גם מנחש שאף אחד בסביבה לא מעלה בדעתו (גם לא אשתי וילדי ) איזה צעד קיצוני אני מתכנן. נראה לי שמוות על ידי בליעת כדורי שינה יכולה להיות לא אלימה עבורי ... פשוט נרדמים ועוברים לצד השני. אני נוטל דרך קבע קסנקס. אודה באם מישהו יוכל לעדכן אותי מה הכמות של קסנקס שיכולה להמית. אל תרחמו עלי אני שלם עם ההחלטה. אגב אני לא מחפש תשומת לב בהודעתי זו. על כן אודה על מענה לבקשתי , אני לא עצוב או בחוסר שליטה אלה בשליטה מצאה ונחוש . מבחינתי עדיף למות צעיר ועדיין מתפקד מאשר לצפות בהתדרדרות שלי. מבחינתי אני לא פחדן אני אמיץ . מודה על כל תגובה

המכתב שלך חזק מאוד. האם תוכל לשתף אותנו יותר במה מדובר? מהי אותה מגבלה? דבר נוסף,- האם חשבת (אני מניחה שכן) מה יהא על גורל ילדיך, משפחתך ? ובאשר לתגובה הטכנית: על פי מה שקראתי לאחרונה , נטילה של כדורי שינה יש עימה הרבה מאוד סיכוי (או סיכון) להישאר בחיים. זה יכול להסביר מקרים רבים מאוד של אנשים שלא הצליחו בדרך זו.

אולי כדאי שתקרא את ספרו האחרון של זה שכתב את "ימי שלישי עם דורי" (שכחתי את שמו כרגע). בו הוא מספר על עצמו שהיה חולה מאוד ובכל זאת הצליח למצוא משמעות לחייו. (זהו ספר קצר מאוד , שהיה רב מכר נדמה לי) דבר נוסף: בדבריך אתה מעלה דילמה. נאמר שמישהו כאן אכן יודע את התשובה לשאלתך. האם אתה סבור כי הוא יכתוב לך אותה? האם אתה לא חושב כי אתה שם אותו בתוך קונפליקט?

אחרי שכתבתי את הודעתי אכן חשבתי שאני עלול להעמיד מישהו בקונפליקט ערכי. דבר נוסף פתאום קלטתי שאם המוות שלי תתגלה כהתאבדות אשתי לא תקבל את ביטוחי החיים. וזה קצת מרתיע כי לא היתי רוצה להשאירה חסרת כל. לאחרונה סילקתי את המשכנתא, ריהטתי את הבית ועצבתי אותה יפה.גם ברמה החינוכית נתתי לילדי את הנחוץ. אני מאוד גאה בילדי (בן בן 16 וביתי בת 12 ) להערכתי יסודות אישיותם עוצבו. להערכתי הם מסתדרים החיים. מקווה שאשתי תמצא לעצמה חבר או בעל, מגיע לה לא לחיות לבד.אבל על מנת שאהובי לא יפגעו רגשית בצורה יוצאת דופן, עדיף שמותי לא יראה כהתאבדות.ורק עכשיו מתחיל לקלוט את ההבט הזה של המצב. לגבי הסיבות -מצב בריאותי מסוים דווקא קשה לי להכנס בפרטים. אבל ברור שאם יכולתי לבחור בחיים ובריאותי לא היתי מהסס. לא רוצה להיות מעמסה על כתפיו של אף אחד. אני יודע שאשתי חושבת אחרת.אבל אשחרר אותה מיסורי ויסוריה. עדיף שמידי פעם תבכה על קיברי עד שתשתקם איכשהו. הבנתי שיש בנו כוחות נפש שאנחנו לא מודעים להם , יש לנו את הכוח להתמודד עם הסוף. בסך הכל נהנתי מחיי ,קיבלתי ונתתי הרבה חום ואהבה .משאלותי התגשמו ברמה זו או אחרת. בשנים האחרונות דווקא זכיתי להכיר את הטוב שבאנשים לטוב שבבני אדם. אכן , מדובר בדילמה מוסרית לא פשוטהף אני מכבד את מישמחליט לחיות עד הסוף ביסורים.ו את החלטתו. אני לא מוצא צידוק או מקום לחיות במצב של בריאות מתדרדרת בגיל צעיר. אחרי שיחרורי מהצבא מימנתי את לימודי כחובש בבתי חולים . יצא לי לעבוד עם קשישים במחלקות הפנימיות . כאב הלב לראות אותם במצוקתם ובמצוקת המשפחות. אני זוכר ויכוח שהיה לי עם רופא דתי שהתעקש להאריך את חייה של חולה סופנית למרות יסוריה בכלל סיבות דתיות ואתיקה מקצועית. אני בטוח שחלק מהקשישים היו צודים למטפליהם באם היו משחררים אותם מיסוריהם. עקב מצבי הבריאותי שוחררתי ממילואיםץ אם היתי יכול להמשיך לשרת היתי מתנדב למשימות מסוכנות במיוחד בתקןןה שאהרג תוך כדי מילוי משימה. כל למותי היה טעם ומשמעות. אבל זה יורד מהפרק. משבטוח לא היתי רוצה להיות מסווג כסוטה או כלא מאוזן בגלל רצוני לסיים את חיי ההחלטה הינה הגיונית לחלוטין מבחינתי. תודה רבה על התיחסות

"ימי שלישי עם מורי" (Tuesdays With Morrie) נכתב ע"י מיץ' אלבום (Mitch Albom) ראה המלצות: http://www.tworead.com/mori.html http://www.geocities.com/yaronpeleg_il2/mgazin44.htm

חג שמח!!! אם אתה מאמין במשהו - התאבדות - תביא אותך לאש הגיהינום,תרתי משמע, כך שלא תהיה לך כל מנוחה בעולם הבא, וגם תקבר מחוץ לגדר. אין לך כל זכות לקפד חיים , גם לא את אלה של עצמך. הקדב"ה נותן חיים ולוקח חיים. לאן אתה ממהר? אל תדאג - תגיע לעולם הבא - אם תרצה או לא תרצה, אבל זאת בבוא שעתך. בינתיים תנצל את הזמן, ותעשה משהו מועיל לעצמך וזולתך. אנשים חיים עם מוגבלויות, ומחלות שונות חיים מלאים עד יום מותם. אנשים ישובים על כסאות גלגלים, מגיעים לכל פינה בעולם, וחווים את היופי האדיר. במחשבה שניה, אני חושבת,שכדאי דוקא שתתחיל לעשות משהו,כדי לשפר את חייו של זולתך. צא והתנדב, עשה מעשה של חסד למען זולתך, אל תחשוב כלל על עצמך - ותצא נשכר.

את כנראה לא יודעת מה זה להיות בדכאון. ממה את סובלת? כי אולי תקחי את העצות הנהדרות שלך ותישמי על עצמך ותהיי בריאה מכל הבעיות האלה, ואז ... לא תהיי חברה בפורומים כאלה. אה כבר ניסית וזה לא עבד? אה,בגלל זה את כאן....... גיא

יעל תודה: באם את מתמצאת בענייני דת אודה לך באם תתיחסי למקומם של המתאבדים על פי ההלכה הערה קטנה , העבודה שעם כל הצניעות השקעתי בזולת סייע לי להחזיק מעמד עד כה. אבל אני חש שאני כבר אחרי זה. בכל נתינה קיבלתי המון. שזה כלל שצריך ליישם כשאנחנו עדיין צעירים ובריאים. לעמות זה, המקום שלי מאפשר לי להבין עד כמה מטןפש ופתטי המרוץ אחרי ממון ויוקרה. גם בזה חטאתי אבל למזלי התעשתתי עוד בגיל צעיר. אני מרגיש שהכתיבה משחחררת אותי קצת אז סליחה על הקשקושים, אין לי כוונה להעיק על אחרים. שוב תודה.

שלום לך, והאיך הקב"ה משגיח עלינו תהילים קכא שיר למעלות אשא עיני אל- ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם יהוה עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הינה לא ינום ולא ישן שומר ישראל יהוה שומרך יהוה צילך מכל רע ישמור את נפשך יהוה ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם ל... שבורא עולם יאיר את דרכך לדרך האור אמן דרך האושר אמן שבורא עולם ישלח לך רפואת הנפש והגוף אמן התגשמות כל חלומותיך אמן פרנסה טובה אמן אור ואהבה ממני מיכל ו

בקר טוב תודה לכולכם אקח לתשומת ליבי את הערותיכם.

ההודעה שלך מדאיגה ומשדרת מצוקה ואני די דואגת. תראה, אני לא יודעת מה חומרת המחלה שלך או ממה אתה סובל אבל יש דרכים להתמודד עם המצב. מוות היא בריחה מהמציאות וההתמודדות והשאלה היא אם כדאי לך להפסיד את כל הדברים שהחיים מציאים לך ואולי ימשיכו להציע בעתיד. אף אחד לא יודע מה חווה העתיד בשבילו אבל האם בשביל אותו פחד או חוסר ידיעה כולנו נשים קץ לחיינו? אני גם סובלת ממחלה כרונית לא פשוטה ונכון שההתמודדות היא מתמדת אבל אפשרית. האם שקלת קבוצת תמיכה לסובלים ממחלות כרוניות? זה יכול להועיל מאוד. אנא שקול את מעשך שוב. אני בטוחה שאתה חשוב להרבה אנשים וחבל שיאבדו את היקר להם מכל מקווה לשמוע ממך- אנא חשוב היטב על הדברים. המעשה הוא קל ורגעי אך ממנו אין דרך חזרה

אריאל שלום. האובדני מדבר לא סתם על מחלה כרונית אלא על כזאת שהולכת ומדרדרת את מצבו הגופני ושידוע לו כי תוך זמן מסויים הוא ייהפך לתלוי בסביבתו ועם הזמן יסבול מאוד כשמדובר במצב סופני , כלומר לא הפיך הדרך היא ללא חזור, אין טעם לייפות את הדברים. והוא מנסה לא להגיע לרגע שבו כבר יהיה מאוחר עבורו לעשות צעד כלשהוא הוא מנסה למנוע מעצמו את שהעתיד טומן לו בחובו, ואין טעם לייפות או להתעלם. קבוצת תמיכה לעומת זאת היא רעיון טוב מאוד ואכן יכולה לתת כוח (אלא שהיום הוא עדיין מתפקד ואיני בטוחה שימצא קבוצהמתאימה למצבו הנוכחי). ,

קראתי את כל השירשור של ההודעות , האם אתה משתף את המשפחה שלך בכל ההתלבטויות ?? חבל שיפול עלהם מכה ביום שובו תלך לעולמך כדאי לשתף אותם שידעו מה מחכה להם .. לי היתה אחות חולה מגיל צעיר יחסית מגיל 5 בערך במחלה שהתברר לי לבסוף שהיא מחלה נוונית של מערכת העצבים ההקפית המחלה פגעה בעיקר במערכת העיקול בגיל 25 היא אושפזה בפעם האחרונה ומצבה התדרדר.. חוסר הידיעה ממה היא חולה גרם לי רגשות אשם כבדים אם היו משתפים אותי בתור חלק מהמשפחה שזו מחלה נוונית ושיתכן שהיא עלולה למות ממנה אולי הייתי מוכן יותר למוות ולפרידה מאחותי..הייתי איתה באותה תקופה קשה עד שעברה לטיפול נמרץ כשהיתה במצב קשה מאוד עד שנפטרה.. כולי אכול צער ורגשות אשם כבדים.. כך שאני מקווה שתעשה תהליך פרידה ארוך ממשפחתך ובכך אולי תקל עלהם את המכה שמחכה להם..

אם הבנתי נכון המשפחה יודעת מן המחלה אבל לא מהכוונה לשים קץ לחיים. כך שיש שוני בין המקרים. וזה בעייתי לצפות שיקבלו בהבנה ממנו רצון זה שלו וזה יעלה בוודאי אצלם רגשות קשים של כעס וכו' וגם צער רב בטרם עת, אוליי שנים לפני הזמן. בכל זאת זו הערה נבונה אבל צריך לשקול היטב מכל הזוויות.