שיר שכתבתי על השואה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שואה דחפת עצמך אל החיים חסרת אוויר ונשימה קרונות אדם מתמוטטים ריחות של סתיו ונחמה זעקת ,אך קול ביכייך נדם קירות סגרו ושוב דממה חצית ימים ויבשות נפשך נותרה לעד פצועה הגעת אל ארץ האבות ופזמונך הוא נקמה עורך חרוך בצלקות ופיך לוחש שתיקה נוגה ביתך הוא לך יצירתך תמונה חסרת נופים שקועה הסתרת עצמך בין צל קירות, חורצת יום ועוד שעה……..
תודה אריאל, את תמיד מצליחה לבטא בשיר את הרגשות העמוקים. לילה טוב הידש
מאוד יפה השיר. מעניין אותי לשמוע את הפרשנות שלך אליו
תודה שהגבת על השיר שלי. בכתיבה הזו רציתי להעביר את המסר שאנשים שנצלו מהשואה ומהתופת חווים יום יום וזה אושר מעורב בייאוש. הדמות בשיר שלי אומנם ניצלה מהקרונות המתמוטטים אך הקירות סוגרים אליה. היא הגיע " אל ארץ האבות", אך עורה חרוך בצלקות. אני חושבת שבסוף השיר יש נימה של אופטימיות משהו משום שהיא , הדמות, הצליחה להקים בית. אריאל
יפה. האם את באה ממשפחה ניצולת שואה? בת כמה את, אם אוכל לשאול, ןהאם את פונה אל השואה אך כאמצעי להביע את המצב בו את נמצאת כיום?
