מה יש לי?

חוששת מרוע של אנשים,פשוט חוששת מהצד הרע שלהם.לא מציקים לי,או מתעללים בי או משהו כזה אבל אני מרגישה מוזרה ומרגישה עוד יותר מוזרה כשאני מתחילה לחשוש שיצחקו על המגרעות שלי או משהו...על זה שיראו את המוזרות שקיימת בי וייהנו ל"הסתלבט" עליי, או שאפילו לא יגידו כלום אבל יידעו.שאני מוזרה.וירחמו עליי.כמו שאני מרחמת על עצמי. אני מרגישה חסרת אונים מול אנשים ומשתדלת לא להראות את זה.מעדיפה שיחשבו שאני לא נחמדה.אני לא יודעת מה יש לי: זו חרדה? זה דיכאון? מה יש לי לעזאזל? אני מרגישה נורא תמימה ופוחדת שאני אולי לא מבחינה בין טוב לרע אצל בני אדם. מה אני אעשה? אני פוחדת להגיע להיות במצב רע.מרגישה כאילו אני לא נורמלית. קשה לי לדבר על הדברים האלו פנים מול פנים עם פסיכיאטר.כבר הייתי אצל 3 כשהייתי במצב דיכאוני והם איבחנו הפרעות דיכאון וחרדה ודיסטמיה.לא דיברתי איתם על מה שרשמתי כאן עכשיו כי פנים מול פנים זה פשוט לא יוצא לי מהפה.בכל זאת על סמך תלונותיי על דיכאון ארוך טווח הם איבחנו מה שאיבחנו.מאז שאני לוקחת את הכדורים נגד הדיכאון המצב רוח השתפר מאוד וגם החרדות,המרץ והפעילות שלי(גם החברתית).אבל נותרה הבעייה של ההרגשה הבסיסית והחולנית הזו(נראה לי)שאני יוצאת דופן. אני לא יודעת מה הפיתרון וזה גורם לי למתח ועצבים ולבכי לפעמים. בבקשה תשובה דחוף עדיף מרופא וממישהו שבאמת מבין.

לאלמונית שלום, לא נותר לי אלא לחבק אותך חזק. ביי מור

יש לך אימייל?

לאלמונית שלום, למה בכלל את חושבת שאת לא נורמלית? ישנם הרבה סוגים של אנשים בעולם. חלקם חברותיים ומוקפים באנשים, חלקם מתבודדים, חלקם אנשי כפיים, חלקם אומנים, חלקם כהים, חלקם בהירים - ויש מקום תחת השמש לכל הסוגים והמינים. כל אחד מאיתנו מהווה יצירה חד פעמית ומיוחדת במינה שאולי רק דומה למישהו אחר. לכל אחד מאיתנו יש הייחוד שלו, המקוריות שלו, הצדדים החזקים והחלשים שבו, הקטעים היפים והפחות יפים שלו. תנסי לפתח את הצדדים החבויים והנסתרים שבך, תני להם לפרוץ. אולי באיזה שלב תרגישי צורך לאפשר לאנשים להתקרב אלייך, חבר או חברה קרובים. שמרי על הייחוד שלך, אל תנסי ללבוש "תלבושת אחידה" ולהיות "כמו כולם". נכון שזה לוקח קצת יותר זמן לגלות פרח נדיר המוסתר ומוצפן היטב בין צמחיית הפרא - אבל מה שחשוב הוא: בסוף התהליך, כשתגלי את ה"אני" שלך, וגם האחרים, תראי שהתהליך היה שווה. אזרי אומץ (והרבה סבלנות ואורך רוח) ולכי עם תחושותייך, רגשותייך ומחשבותייך ואל תנסי "ליישר קו" בכוח עם מה שמכתיבים - כי רק את יודעת באמת מה טוב לך ומה יעשה אותך מאושרת. מאחלת לך הצלחה .

לאלמונית שלום, כנראה קיים פער גדול מאוד בין מה שאנשים חושבים עליך ומתרשמים ממך וממה שאת רואה בעצמך ושופטת את עצמך. אני חושב שאת שופטת את עצמך לחומרה ולכן נדמה לך שגם האנשים האחרים רואים אותך כך.... הטיפול התרופתי עשוי לעזור, במיוחד אם תקשיבי ותאזיני לפיידבקים של הסביבה ותאמיני להם... לא כתבת כמה זמן את נוטלת את התרופות אבל אם את נוטלת אותן חודש חודשיים אז השיפור עוד יבוא. עם זאת הטיפול העקרי הוא בשיחות=פסיכותרפיה, ואני מקווה שהדימוי העצמי שלך יתקרב לדימוי שיש לאחרים עליך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש