לידה שקטה

אני כותבת ולא מאמינה שזה עבר עליי. אבל אני בעצמי עברתי לידה שקטה. כל זה נשמע רחוק ממני ולא אמיתי. הייתי בהריון תקין לחלוטין וחיכינו לבת שתבוא. בעיקר ביתי רצתה וחיכתה לחברה חדשה. אך זה לא קרה ובשבוע 21 הרופאה אמרה שאין דופק. מה ההגיון?! איך יכול להיות?! יש לי תוצאות של כל הבדיקות שהכלללל תקין. זה לא הוגן. לאחר הלידה בחרתי לא לראות אותה. אך בדיעבד אין לי תווי פנים לזכור. אני בוכה על התינוקת שאיבדתי אך אין לה פנים. וזה מעציב אותי וקשה לי. אני פוחדת לשכוח אותה פוחדת שיעבור הזמן ולא אוכל לדמיין אותה. מה עושים?

רויטל יקרה. הצטערתי לקרוא על אובדנך. באמת בדיוק כמו שתארת אובדן כזה הוא בלתי נתפס, לא הוגן ולא הגיוני. הפחד לשכוח אותה מובן וטבעי, גם ללא קשר לבחירה כזו או אחרת שלך. תסמכי על הנפש שלך שזו היתה הבחירה הנכונה עבורך באותו רגע , מה שהתאים להתמודדות הקשה ולסיטואציה הזו שנכפתה עליך.ישנן כל מיני דרכים להנציח את זכרונה, רוב הנשים בוחרות דרך כזו או אחרת לשמר את הזכרון בחייהן. אך זה שלב מוקדם עדיין , תני לעצמך זמן וסבלנות ומקום לכאב, לאכזבה, להתמודדות. את תמצאי את דרכך שלך לזכור אותה תמיד. שולחת חיבוק גדול רינת

הצטערתי לקרוא את שעברת. על אובדן התינוקת, האחות לביתך שגדלה לך בבטן... אני כמעט 3 שנים אחרי שהתינוקת שגדלה בביטני נולדה ללא דופק, היה זה כשהיתי בשבוע 40 להריוני. בבית היתה בכורתי בת ה3 שחיכתה כל כך לאחותה הקטנה... גם אני לצערי לא צילמתי, לא חיבקתי ולא ראיתי מקרוב. גם אני פחדתי לשכוח ואף פוחדת שישכחו... אך, מעבר לנר נשמה שבוחרת להדליק מידי שישי ומעבר ליומן שכתבתי עבורה בשנת האבל בה בחרתי להיות, בחרתי גם לשאת על פרק ידי צמיד זיכרון לזכרה. כשעל הצד שלמעלה כתוב השם שיועד לה ותאריך לידתה... גם אני יקרה איבדתי את התינוקת שגדלה בתוכי ללא סיבה המניחה את הדעת. לא קרישיות ולא חבל טבור כרוך... בהתחלה היה קשה. הקושי היה בלתי נסבל. היתי דבוקה בכאב. אך כיום בחרתי לזכור את תקופת ההריון היפה שלה. את השלווה והטוב שזכיתי לחוש אז ובוחרת פחות להידבק בזכרונות הלידה ההיא והכאב הבלתי נסבל היום. כשנה וחודשיים לאחר מכן זכיתי ללידת בת נושמת ובריאה... חיבוק...

אני במשך 3 שנים לא ידעתי, אבל גיליתי עכשיו שלכל תינוק מעל שבוע מסויים ( 30 בטוח) יש חלקה וקבר משלו. ניתן להכין מצבה, להדליק נר ...פשוט בבית החולים אמרו לי שכולם נקברים בקבר אחים אלא אם מבקשים אחרת. בזמנו הייתי כנראה בסוג של הדחקה ולא הייתי מעוניינת אך הזמן חלף ומאוד הצטערתי שלא הייתי שם כשטמנו את התינוקת שלי. רק עכשיו אזרתי אומץ ובדקתי איכן  קבר האחים ולהפתעתי גיליתי שיש לה מקום משלה, שזה קצת ניחם אןתי. שלא תדעי עוד צער.