הסבתא שאיבדה נכדה בלידה
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
שלום לכולם, הנה עברו להם חודשיים מאז לידת נכדתי ללא רוח חיים בשבוע ה-40חשבתי שסוף העולם מגיע, בכיתי ללא סוף וכל מי שרק התחיל לדבר איתי על הנושא - הרגשתי שלוליות בעיניים ו..הופ בכי והפרצוף מתעוות ו...אוף אחד גדול. היום, אני מרגישה קצת יותר טוב, הסיפור הכואב אומנם מלווה אותי אבל אני "עובדת" על עצמי, אני לומדת להנות ממה שיש, רואה את בתי צוחקת ומתענגת על הבת הבכורה בת ה-3 ושתיהן מתגלגלות על השטיח, ואז אומרת לעצמי - "החיים ממשיכים". לגמרי לא פשוט, אבל, רק מי שהיה בחושך יודע להעריך את האור. והאור שלי הוא הילדים ושאר הנכדים שממלאים את החלל העמוק שנפער בליבי ומתחיל אט אט להראות סימני סגירה.
היי בטי,שלום אני מאוד שמחה בשבילך שאת מצליחה הלאה עם כל הכאב..כל הכבוד לך על כך שמצליחה לראות את הטוב למרות כל הרע שהיה.. כמו שאמרת "החיים מ משיכים" נכון שלא פשוט נכון שלא קל.. ומתחברת למשפט כה חכם ואמיתי "רק מי שהיה בחושך יודע להעריך את האור" ומאחלת לך ולביתך המקסימה המשך דרך צלחה,בריאות ימי אושר.. ובע"ה לצאת עם ידיים מלאות.אמן ואמן!!! קבלי ממני חיבוק גדול וכמה מזל יש לביתך שיש לה אמא כ"כ נפלאה
בטי היקרה תודה שטרחת לשתף אותנו גם בסימני הסגירה וההתאוששות. אני שמחה לשמוע שכך את מרגישה. לעיתים אנו קוראות כאן את הסיפורים ברגעים הקשים ביותר ופחות את המקומות שנותנים תקווה. תודה ששתפת אותנו. שהדברים ימשיכו להתקדם כך, עם עליות וירידות כמובן, אך עם מגמה של יציאה מהחושך אל האור. בהערכה, גילי
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
