יום הולדת שנתיים לילדה שלא זכיתי לגדל...

לירז ז"ל שלי, היום הינו אמורים לחגוג לך יום הולדת שנתיים. עם חברים, משפחה והרבה שמחה... אבל לצערי לא כך רצה הגורל. לאחר תקופה טובה ואופטימית של כ40 שבועות מושלמים, ככה סתם פתאום, ליבך הפסיק לפעום. לירז ז"ל שלי, הסביבה שבחוץ לא קיבלה תחילה את אבלי עלייך, הסביבה שבחוץ לא נתנה תחילה לגיטימצייה לכאבי עלייך. הסביבה שבחוץ רצתה שאמשיך הלאה. חלקם רצו וציפו שאשכח ממך... (והאם אפשרי בכלל כהדי הסביבה "לשמוע מוזיקה שמחה ולשכוח ממך"...?!) רוצה להודות לך לירז ז"ל שלי על התקופה בה לימדת אותי ללכת בעקבות ליבי, ולהיות קשובה לעצמי. על תקופה של למידה וצמיחה מהקושי... רוצה להודות לך על האחות החדשה שנתת לאחותך הגדולה, על ביתנו הקטנה, על מתנה טהורה ומתוקה. בת עשרה חודשים היא. תודה על השמירה שלך עליה ועלי! לירז ז"ל שלי, לכבודך העזתי ללבוש היום חולצה ורודה ושמחה, הדלקתי נר לזכרך וקניתי בלון. בערב כשכולם היו בבית בקשנו ואיחלנו רק טוב,הדבקנו פתקים שאחותך הגדולה קישטה והפרחנו אותו במרפסת. ובלי נדר, בעוד כשבועיים, בציון התאריך שלך, בז' באב, אני ואבא ניסע לבית העלמין הרחוק. למקום בו קברו אותך עם עוד נשמות טהורות וזכות. אדליק נר, אניח עציץ ואנקה את סביבתך... איתך תמיד... אמא.

אמא יקרה! הדברים שלך מקסימים, מרגשים וכואבים בו זמנית. הרי אי אפשר שלא לכאוב את האובדן, את ההלם. ולצד זאת, איזה דרך אמיצה ומרגשת בחרת כדי לזכור את לירז שלך,בתחילה לבדך ובהמשך עם כל המשפחה. האושר על מה שיש לצד הכאב על מה שאין והדרך לחיות עם שניהם. תודה שכתבת לנו, זוכרת איתך את לירז היום ושולחת חיבוק גדול. רינת

החל מהזמן שליבי דימם ולא עיכל... ואמן ואמן שלא נשמע עוד על חלומות בלהות מציאותיים שכאלו...!!!