חייבת לפרוק קצת

חייבת לפרוק... סליחה אם ארוך מידי... לפני 5 חודשים נכנסתי להריון שהתגלה כהריון מחוץ לרחם (1% מההריונות שנפל עלי).פעם ראשונה בחיי אני בצפייה שהבטא תרד ותתאפס... נכנסתי שוב להריון. הבטחתי לעצמי שלא אתלהב בגלל הפחד שיהיה שוב מחוץ לרחם. בשבוע 5 ביקרתי אצל הרופא וגיליתי שההריון בתוך הרחם: חטאתי לעצמי ושם התחילה התלהבות קלה.. בשבוע 7 ראיתי שלעובר דופק וכמובן שאז ההתלהבות עלתה... נשימת רווחה- חטאתי לעצמי שוב... ואז ההתלהבות עלתה, ללא רסן, התחלתי לתכנן הלאה, לקבוע בדיקות ולהתחיל לשים יד על הבטן בנסיון לחוש... ואז... תחושה שהתחילה לבעור בי: החזה הפסיק להיות רגיש, אני בכלל לא מקיאה... משהו בהורמונים לא מתפתח כמו שצריך. והסביבה (שבאמת ניסתה לעודד): כל הריון הוא שונה, אולי זה בן, את בפחדים מההריון הקודם שלא צלח... בשבוע 10, התחיל דימום רצתי לאולטרסאונד. ואז התחיל הסיוט שלא עוזב אותי: מחזה שלא אצליח לשכוח לעולם.. עובר מת, ללא תזוזה, ללא דופק. שהתאים לשבוע 7+5. סחבתי במשך שבועיים עובר מת בתוכי (שהיה לו דופק 5 ימים בלבד) ושהמשכתי בתכנונים, ההתלהבות המשיכה חוסר מודעות למה שקרה כל כך מהר בגוף. אז זהו. בשבת עברתי גרידה. בהשפעת משככי הכאבים הייתי בטוחה ש"זהו, הדבר הזה יצא ואיננו, הסיפור הסיוטי הזה מאחורי.".. ממש... באותו ערב חזרו לעיני הדמעות, מקלחת שלמה... שוב, הסביבה, שאני באמת אוהבת, מנסה לנחם (את עוד צעירה, היה פגם בעובר והיה צריך לקרות, מזל שקרה עכשיו ולא יותר מאוחר, זאת היתה סך הכל ריקמה (כן, אבל עם דופק...) ועוד ועוד). האם בגילי (36) אוכל שוב לחוות הריון ולידה תקינים? האם אוכל אי פעם לאחר 2 הריונות שנגמרו ברע, לחוות הריון שלא יהיה רווי בלחצים, בפחדים? ואם כן, האם תחושת הפחד שלי החרדות היא לא זו המביאה את הסיפור החוזר על עצמי? מה עשיתי שההריון לא צלח או מה הייתי אמורה לעשות שלא עשיתי? האם אי פעם אוכל לעבור הלאה ותחושת הנדנדה (יום אופטימי שנגמר בבכי) תגמר? וסליחה אם ארוך מידי...

מאי, אני קוראת את הדברים שכתבת וכואב לי כל כך. על הכאב שאת חווה על הכאב של כולנו. אל תחפשי אשמים ובטח אל תתלי את העניין על כתפייך. אני מסכימה עם המנחמים אותך שהגוף לבדו יודע שמשהו לא בסדר ולכן דואג הוא לבדו לסיים את חייו של העובר עוד בטרם נולד. כואב כואב כואב וכל כך מוכר. קחי את הזמן להתאבל כי זה בדיוק זה: אבלות על חיים שהסתיימו. חיים של פרי בטנך. הקיפי את עצמך רק באנשים שאוהבים אותך ואת אותם.הם ידעו לתת לך בדיוק את מה שאת צריכה. תני לעצמך את הזמן ואחר כך את תראי שתמצאי את הכוחות למצוא דרך להריון בריא שבסופו תחזיקי את ילדך בידייך האוהבות. מחזקת אותך בימים העצובים האלה .

תודה על התמיכה