נטע חזרת לעבודה ? אך מרגישה??

חשבתי אלייך ישמח לקבל תשובה

הי יקרה, תודה על ההתעניינות ועל שאת חושבת עלי!!! הספקתי לעבוד יומיים. בכללית לא היה קל אך טוב שהתחלתי. ביום הראשון בהתחלה תפקדתי יפה והרגשתי שאני בשליטה, אך מאוחר יותר בזמן בו לא היתי באינטראקצייה, הרגשתי חולשה וכבדות וממש עצרתי את הדמעות מלצאת, זמן קצר אח"כ הלכתי לשירותים, להפתעתי הרעה ראיתי ש'קיבלתי' ואז כבר הרשתי להן לדמעות שחנקו קצת לשחרר ולצאת ולקחת לעצמי כמה נשימות עמוקות על מנת לצבור עוד קצת כוח עד לסוף היום.וכן, שמחה שבסוף כן איפשרתי להן, לדמעות לצאת החוצה כי אחרת זה היה מתנקם בי במיגרנה חזקה. הקושי העיקרי היה עם המבוגרים. מישהי עם זו שניסתה מידי פעם להזכיר את מה שעברתי ועם אחרת שאמרה "נו, את רואה שזה לא נורא כ"כ לחזור, אין כמו החזרה לשגרה!", ואפילו בבוקר כשיצא לאוזני לשמוע את אחת הבנות משנה שעברה אומרת "ששש, אסור לדבר על מה שקרה לנטע..." מסכמת את היום הזה כ'מוזר וכבד'. היום גם היה קשה קצת, היתה מישהי שתוך כדי שיחת חולין שאלה "כמה ילדים יש לך?", עניתי אחת מתוך אינטרס שלא לפתח איתה שיחה וקמתי והלכתי והיתה אחת שאמרה לי בחוסר רגישות, על ילדה אחת בהתלהבות "את יודעת שאמא שלה צריכה ללדת כל יום ועוד מעט תהיה לך אחות קטנה...?!" (עוד צביטה כואבת..). אבל באופן יחסי עבר בסדר אפילו קצת יותר ממה שחשבתי.

מאחלת לך בהצלחה בהמשיך ! ומבינה את הצביתות בלב . אותי אתמול שאלה משהי נו יש משהו בדרך כאב לי אמרתי לה לא כול דבר בזמן שלו. אבל מבינה שכהה זה אנשים תמיד שאלו . זה מתחיל ככה אישה רווקה נו יש חבר ואז מה עם חתונה ואז שנשואה מה עם ילד ושיש ילד מה עם עוד אחד זה גלגל שאל שאלות אני משתדלת לחשוב קדימה ולאמין שיהיה טוב . שלוחת לך חיבוק !