לא האמנתי שאי בפעם אכתוב בפורום כזה !

כמעט חודש, מאז עברתי לידה שקטה בשבוע 29. הוא נולד 1.6 ק"ג החזקתי אותו, נישקתי אותו ונפרדתי ממנו כמו שרציתי, על מנת לסגור את המעגל הזה ולא לתת לדימיון שלי להתפרע. אני מרגישה כאילו חסר לי חלק בגוף !!! ומנסה להכיל את כל מה שעברתי. קשה לי מאוד להתרכז ולבצע מטלות שוטפות של הבית, אני עושה רק מה שאני חייבת. אני חוששת שמה זה מעבר לעצבות שתעבור ואולי זה דיכאון שמחייב התערבות מקצועית ואני צריכה לבקש עזרה.

חגית יקרה, עצוב כל כך לקרוא את הדברים שכתבת, פשוט כואב. איבדת דבר יקר כל כך, מוחשי ואמיתי.כאבך הוא בטח גדול כל כך. אני מזדהה עם התחושה שלך , גם אני חשתי שלכתוב באתר כזה זה מעין חלום רע שלא מצליחים להתעורר ממנו. מי חשב שאי פעם אשתתף בפורום עצוב כל כך? לא דמיינתי שאחווה את החוויה הנוראית הזאת של לידה שקטה. אני משתתפת בפורום זה מהיום ששבתי מבית החולים , לפני מספר חודשים. אני משתפת בתחושות שלי ומגיבה לנשים אחרות. הדבר מסייע לי להתמודד עם האובדן הקשה ועם האבל הכבד. היו ימים שהרגשתי צורך לבכות ובכיתי , היו ימים שחשתי צורך לישון,אז ישנתי.היו ימים שהתיישבתי מול המחשב וכתבתי בפורום.כשנזקקתי ליותר,נעזרתי באיש מקצוע. את חשה צורך לפנות לעזרה מקצועית. אל תהססי. אני יודעת שדרך קופות החולים יש סיוע כזה ובבתי חולים רבים ישנן קבוצות תמיכה המסייעות להתמודד. אל תהססי לפנות לקבל עזרה. הנטל הרגשי,הכאב והתסכול הם גדולים מאוד, אין שום סיבה שתתמודדי איתם לבדך. מאחלת הרבה כוח.