הפסקת דופק עובר שבוע 8

שלום היום אשתי ראתה דימום קל, ניגשה לרופא ולאחר אולטרסאונד הוא בישר לה כי אין לעובר דופק. היא בשבוע 8+4 ולטענתו הדופק פסק כבר לפני ארבעה ימים. הוא שלח אותה לבצע בדיקה נוספת באולטרסאונד אחר שגם אמר שלא נשמע דופק. אשתי צעירה כבת 30, מררה את נפשה ועכשיו לא יודעת מה לעשות. זה הריון ראשון שלנו. קראנו כי יש מצבים שהדופק חוזר, או שיש טעויות... האם יש מצב שהדופק חוזר? איך נוכל לוודא במאה אחוזים שאין סיכוי להציל את העובר לפני שעושים הפלה? אנחנו בדכאון מוחלט מסרבים להשלים עם האובדן... כל כך רצינו את הילד, כל כך כואב לנו שאנחנו בדכאון ולא יודעים איך לצאת מזה. ידוע למשהו האם הסיכוי להרות לאחר כזה דבר פוחת משמעותי. איך יוצאים מהדכאון? איך יוצאים?

אלעד היקר, צר לי כ"כ לקרוא את הודעתך, עברתי את אותו הדבר לפני שישה שבועות וחצי. הדופק פסק בסביבות השבוע ה-8-9 (אני מרגישה שממש הדחקתי את זה ולא זוכרת בדיוק מתי)ובנוסף נאמר לי באולטראסאונד שהעובר הפסיק להתפתח. קבעו לי תאריך לגרידה ואז התחילו לי דימומים שהיו סימנים להפלה טבעית שבמהלכה השק נתקע בצוואר הרחם ואלה היו ממש צירים וכאבים של לידה, לבסוף זה נגמר בגרידה. גם עבורי זה היה הריון ראשון ואני בת 29, היה לנו עצוב, ממש דיכאון ואני יכולה להגיד לך שזה עדיין נמצא שם כי זה באמת נורא עצוב. קשה לי לייעץ לך או לענות על מה ששאלת, גם אני שמעתי שיש מקרים שזה קורה אבל אני מרגישה צורך לכתוב לך שאם חלילה באמת לא יחזור הדופק, כדאי לסיים עם זה כמה שיותר מהר כדי שבת זוגך לא תסבול גם כאב פיזי, חוץ מהנפשי שהוא גם ככה קשה מאוד.זה עצוב כ"כ וקשה להכיל את הכאב אבל אני יכולה לומר מהנסיון שהזמן מקל קצת את הכאב ויהיה בסדר! זכרו שאם חלילה משהו לא כשורה בבריאותו של העובר, זה לטובה, זו הדרך של הטבע לאותת לנו שמשהו לא בסדר.לי אמרו וגם קראתי שלאחר הפלה הגוף מוכן יותר מתמיד להריון חדש וזה מנחם אותי. תנסה להתחזק עבור בת הזוג שלך, אפילו כלפי חוץ כדי שהיא תרגיש שיש לה כתף איתנה להתנחם בה, זה מאוד מקרב ואתם תעברו את זה יחד. מאחלת לכם המון הצלחה והמון ילדים בריאים במהרה!

אכן עצוב. הציפיה לילד ובמיוחד לילד ראשון מקשה כל כך על השלמה עם האובדן. כואב כל כך. לכו וקבלו חוות דעת נוספת לפני שתקבלו החלטה כדי שתהיו שלמים עם החלטתכם. אני מצטרפת ללוטם באומרה שעלינו להבין כי זוהי דרכו של הטבע לאותת כי דבר מה לא טוב עלול לקרות ושההריון לא תקין. הידיעה הזאת ניחמה אותי עת נאלצנו לקטוע הריון עם עובר חי בשבוע 20. הייתי אמורה ללדת את בני בעוד 4 שבועות. כואב. לחיים יש כח יצירה אדיר והאהבה רק מעצימה כח זה. קשה,כואב,מתסכל,עצוב. עודד את אשתך לשתף ולדבר,הצע לה לבקר בפורומים מסוג זה,לקרוא ואולי לכתוב.עשה זאת גם אתה. ברגעי משבר קשים מאוד שלי לאחר האובדן הקשה מצאתי נחמה כאן. אנחנו בדרכינו להריון נוסף,על אף גילי,( 43) ולמרות שיש לי תיק רפואי לא פשוט. אני יודעת שהריון זה ילווה בחשש ובדאגה יומיומית. אולם אני יודעת שהריון נוסף ובסיומו , בע'ה הבאת ילד בריא ומקסים לעולם , שיצטרף לאחיו הגדול, יקל על תחושת הפספוס הנוראי והאובדן הקשה שחויתי . האבל הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהאובדן הקשה.תחושות הדכאון והעצב הגדול הם תחושות טבעיות לחלוטין. אהבתך לאשתך ודאגתך לה יעצימו את האהבה שלכם. ילדים , יהיו לכם. בריאים מקסימים ויפים. הדרך קשה ומתסכלת לעיתים אבל אתם בדרך לשם. שולחת לכם הרבה כח.

גם אני מצאתי כאן נחמה לא פעם והכוחות שניתנו לי מנשים שעברו את האובדן עזרו לי להרים את עצמי ממצבים לא פשוטים. נדמה לי שרק כאן, התנחמתי באמת, עם תגובות של נשים שהבינו בדיוק על מה אני מדברת ועם תגובה של גילי המקסימה, מנהלת הפורום. שולחת לכם, אלעד ובת הזוג וגם לך, אמא אוהבת- הרבה אור והצלחה! נ.ב- אחד האנשים ששיתפתי אותם בעצב שלי באותה תקופה המליץ לי לקנות לעצמי מתנה את הספר "כשדברים רעים קורים לאנשים טובים" של הרב הרולד קושנר, ספר שתרגם מאנגלית אברום בורג. טרם סיימתי לקרוא את הספר אבל הוא נתן לי כוחות והוא כתוב בצורה מאוד אנושית, בגובה העיניים ולא מסתפק באמרה "זה מה שהיה צריך לקרות כנראה".ממליצה גם לכם באהבה גדולה.היו חזקים וחשוב שתבדקו עם עוד רופאים כדי שתרגישו שעשיתם הכל.