כבר חשבתי שאני חזקה ואז שוב נשברתי,מה עושים?!

כבר חזרתי לחייך ולצחוק כבר חזרתי ל"חיים נורמאליים" ואפילו הרגשתי מספיק חזקה לנסות ולעזור לאחרות, עברו כבר חודשיים וחצי, זה לא נשמע הרבה אבל זה מרגיש כאילו עברו לי חיים שלמים בנתיים, זה ממש מרגיש כאילו עבר נצח.. וכבר חשבתי שאני יותר חזקה, כבר חשבתי שאני בסדר חזרתי לעבוד, בעצם התחלתי עבודה חדשה ופה לא סיפרתי לאף אחד , אני חיה במציאות חדשה שבה כאילו הכל בסדר ואמרתי לעצמי שאולי ככה עדיף -לא לשבת בתוך הכאב כל הזמן בלי שישאלו שאלות ובלי שירחמו, אבל זה קשה לא לחלוק עם מי שסביבך כל יום את המחשבות האמיתיות שלך ולמצוא הסברים לשאלות קטנות כמו למה אני בלי טבעת נישואים, מה אני אגיד האצבעות עדיין נפוחות לי מההריון?! ואז היום מישהו מהעבודה הקודמת פנה אלי והייתי צריכה לספר לו מה קרה כדי להסביר העדרויות ששכחו לרשום שם וזה שבר אותי, הייתי בטוחה שאני כבר חזקה ושאני בדרך לחזור לשפיות שלי ולחיים נורמאליים ובשניה שהתחלתי לדבר נשברתי שוב, לא הצלחתי להמשיך לעבוד יותר עד סוף היום ואני בוכה עד עכשיו. אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת איך להגיב ומה לחשוב על התגובה שלי?אני לא מצליחה להפסיק לבכות אבל אולי אני לא צריכה לנסות להפסיק ולתת לזה לצאת?ומה עם זה שוב לא יפסיק? אני צריכה לתפקד בעבודה החדשה ולתפקד בבית איך עושים את זה? אני שוקלת שאולי אני לא יכולה לעשות את זה בכוחות עצמי ואולי כדאי ללכת לטיפול. אני פשוט צריכה לדעת שלא כל דבר כזה קטן יכול מחדש לשבור את כל מה שבזהירות הדבקתי חזרה. אני מרגישה שבירה וחלשה כמו שהרגשתי בשבוע הראשון