הילדה שכמעט היתה לי

הי, לפני כשנה ילדתי בהפסקת הריון כשאני בחודש שמיני. עוד חודש היתה צריכה להיות לנו ילדה קטנה, ילדה קטנה שכ"כ ייחלתי לה.הריון ראשון חודש לאחר החתונה. הרופאים טענו שלא הגיע מספיק דם למח והחליטו שלא יהיה לה סיכוי לשרוד. עוד מעט שנה מאז הלידה ומערבולת הרגשות רק מתעצמת, מה אעשה? מה יהיה בהריון הבא? האיש שהיה לצידי כבר פחות לצידי. ההרגשה שכל העולם נוטש אותי. אני כ"כ מבינה מה אתן עוברות ורק אנחנו האמהות לעוברים שלא נולדו מבינות את גודל הכאב, את מר הגזרה. אני עצובה וכ"כ רוצה הריון, תינוק, ושהכל יחזור להיות בסדר.

עצוב ליקרוא את מה שכתבת, אני משתתפת בצערך ואני שולחת לך הרבה חיזוקים! את בחורה מדהימה! קראתי כאן כמה דברים שכתבת ואיך את מחזקת פה את הבחורות, אני מאמינה בכל ליבי שגם את תיזכי להיות אמא ומנסיון אני ממליצה לך מכל הלב לדבר עם בעל מקצוע(על בסיס קבוע) שיעזור לך בכל התהליך הכואב הזה כי גם אם הגוף נירפא, הנפש לא ,וזה משפיע עלינו פיזית! וזה לא במודע! לעיתים כשהבעיה הנפשית ניפתרת, הבעיה הפיזית נעלמת. ואני מדברת מנסיון! שולחת לך חיבוקים וחיזוקים. רומי.

הי גילי, תודה על התמיכה. המצב עם בעלי קשה, עקב המצב שנוצר לא חזרתי לעבודה מכיוון שבמהלך ההריון הבוס שלי התנהג בצורה מזעזעת אחרי שעבדי איתו למעלה מ-5 שנים. עצם הישיבה בבית וחיפוש העבודה וחוסר המעש רק גורם למריבות. בנוסף קשה לי עם זה שכולם מבקשים להמשיך הלאה ולי מאד קשה אני די תקועה. אני בחורה עצמאית וההרגשה שכל העולם התמוטט עלי מעיקה עליי ובדרך זו או אחרת מעיקה גם על בעלי,אני מאד אוהבת אותו ולא הייתי רוצה לאבד גם אותו, מקווה שיהיה בסדר. לולה