ל HERA

אני חש די טוב עם עצמי. עלתה אפשרות של השתלת כבד אך איני מרגיש כי יש צורך בכך, כי אני חש די בסדר מבחינה רפואית. הבעיה היא שהחברה שמסביב לא מוכנה לקבל אותי כאדם רגיל והתווית של המחלה דבוקה אצלי. מצאתי סוף סוף משהי מושלמת עבורי, משהי שחיפשתי כל כך הרבה שנים, הכל נראה מושלם עד לרגע בו הוריה התערבו, ואמרו כי לא יקבלו אותה אם תמשיך את הקשר איתי, וכל זה רק בגלל אותה מחלה ארורה. נפרדנו אתמול עם דמעות בעיניים, היא התייפחה ובכתה, היא מאוד רצתה את הקשר ולולא אותה מחלה ארורה היא היתה אף מתחתנת איתי. לכי תסבירי לה שהשד לא כל כך נורא. הצעתי לה לבוא איצי לרופאה, הצעתי לה לראות מושתלת כבד, אבל שום דבר לא עזר, למרות האהבה היא נכנעה להוריה. לא ראיתי פסיכולוג או משהוט כזה, כי אני לא חש צורך בכך. יש משברים כמו למשל בתקופה הזו, שאני לא יודע איך להתמודד ואיך לאסוף את השברים, אבל אני מניח שהזמן יעשה את שלו. ותמיד מקווה לטוב ביותר דוד

המטרה של השתלה היא למען העתיד ולא למען ההווה.... גם אבא שלי ממתין להשתלת לב.... נכון שהיום הוא מרגיש טוב (למרות שהלב שלו לא מתפקד כראוי, והוא מוגבל בכל מיני דברים)... אבל אם וכשיצלצלו להודיע שיש לב - הוא ייסע לבי"ח. נכון, היתה התלבטות... אבל מכיוון שככל שהמן יחלוף ככה המצב יחמיר, ההתלבטות עברה מהר. למה אתה מתכוון כשאתה כותב "החברה שמסביב לא מוכנה לקבל אותי"? לדעתי, אתה לא צריך לספר לכל אחד על המחלה, אלא רק למי שבאמת צריך לדעת (מקום עבודה, בת-זוג). חבל שההורים של אותה בחורה חיים בימי הביניים.... הם פגשו אותך? אם לא, מה דעתך להציע להם להיפגש איתך? יכול להיות, שבמפגש שכזה תוכל להסביר להם את כל המשמעויות... שידעו שאתה לא "רק כבד" אלא אדם ואישיות... ועוד משהו - אני שמחה שבאופן כללי אתה לא מרגיש צורך להיפגש עם פסיכולוג... אבל חבל שתתענה בתקופות כאלה... אתה מגיע לבדיקות סדירות בבי"ח כלשהו? אם כן, זכותך להיפגש עם עו"ס.

אבל מספר פגישות עם פסיכולוגית לא יכול להזיק אלא רק יעזור לשפר את התדמית. וחוץ מזה היום זה כבר סטייל ללכת לייעוץ עם פסיכולוגית ... שבוע טוב אהרל'ה