חסר אמביציה... וסובל מזה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום, שמי לירן (שם בדוי), אני אחרי תואר ראשון, נכנס למסלול עבודה סדיר ויומיומי. כבר לקראת סיום התואר התחלתי להרגיש איך כל יום הופך ליום שלפניו, ואיך אין לי שום דבר שיגרום לו לצפות ליום שאחריו, שום דבר שארצה לחכות בעבורו לזמן שאגיע הבייתה, לעשות אותו בזמן החופשי. יש לי כמה כשרונות, כמו כתיבה וציור, אבל בדרך כלל אין לי שום חשק או רצון להשתמש בהם. אין לי שום רצון ללמוד משהו חדש, לעשות עוד תואר, סתם וכו'. אני מתעניין במעט מאוד נושאים (למרות שניסיתי לקרוא הרבה). בכלל, העולם די משעמם אותי. אני הולך למכון כושר כמה פעמים בשבוע בשביל להזיז את הגוף ולעצב אותו - בשביל התדמית העצמית - אבל אני לא נהנה מזה. אני מרגיש שלקחת איזה חוג יהיה רק לכפות על עצמי "זמן פעילות" נוסף - זה רק יעביר לי את הזמן אבל לא ייתן לי משהו אמיתי למלא בו את החיים. בעבר ניסיתי ריקוד, ציור, משחק... שום דבר מזה לא תפס אותי במיוחד. לעיתים רחוקות מאוד אני מתמלא בשמחה פתאומית מכתיבה בעקבות מצוקה, וזהו זה. בעבר הייתי יצירתי מאוד ותמיד מצאתי פרויקטים וחלומות לעבוד עליהם. היום אין שום דבר שמושך אותי לפעול לקראתו, וכל טרחה "גדולה עלי". אני לא יודע מה לעשות.
היי די הרחבת לגבי לימודייך ווהתנהלותך היומית אך לי היה חסרה איזו התייחסות לגבי חיי חברה שלך חברים ? חברה? אם אתה חש איזו מועקה הרי שחברת אנשים בלויווי טיפול פסיכולוגי עשויים להועיל. רק טוב.
