סבתא שלי

שלום, אני בת 41 וגרה מול סבתא שלי. היא בת 89. בעברה אירועי לב, ניתוח קטרקט והשתלת קרנית, רגל שבורה. בחודש פברואר מרץ אושפזה בבית חולים לאחר שגררה דלקת ריאות. לאחר האשפוז הכנסנו אותה להתאוששות בבית אבות מסוים. עד כה הצלחנו שהיא תהיה לבד. אמרנו לה שבאיזשהו שלב היא תצטרך לוותר על הפרטיות בחדר. לאט לאט היא הפכה לסיעודית (עזרה במקלחת, לבוש, וכל פעם שהיא הרגישה לא טוב היא הייתה צריכה אותי). לפני שבוע נסעה לבן שלה לחג, וכשחזרה אתמול היא גילתה שיש לה שותפה לחדר. היא איימה על הצוות בבית האבות שאם השותפה לא עוזבת את החדר, היא עוזבת שם! הבעיה היא, שהיא לא מבינה את חומרת מצבה! היא לא יכולה להיות רגע אחד לבד ואני לא יכולה להיות הפיליפינית שלה! הדירה בקומה שניה ואין מעלית בבניין והיא לא מסוגלת לרדת מדרגות! מה עושים איתה? איך מסבירים לה את מצבה?

עדי שלום קצת מפריע לי הביטוי שלך "אני לא יכולה להיות הפיליפינית שלה" בכל זאת מדובר בסבתך האם היא מבינה שיש לה שותפה לחדר אזי היא גם מבינה את חומרת מצבה. זה נכון שגם בגילאים כה מבוגרים אנשים אוהבים את הפרטיות שלהם אך מדוע הצוות של בית האבות לא מסביר לה את המצב. אף בגיל זה זהלא ראוי להנחית לה שותפה לחדר -היו צריכים לתאם איתה מראש את המהלך הזה. אני מקווה שיהייה לה טוב עם השינוי בחדר. והיה ולא צריך לתאם עם הנהלת בית האבות את ההתנהלות .מולה. בתי האבות יש להם עניין שיהיו מספר אנשים גדול יותר בחדר אחד כדי "להרוויח" חדר נוסף. קשה להיות זקן במיוחד שהנכדות לא מוכנות להיות "פיליפיניות"

אני עוזרת ועזרתי לסבתא שלי המון. אבל עדיין, לפני בית האבות, כל פעם שחשה ברע, אני הייתי צריכה לוותר על החברת שלי והפעילויות שלי. היו פעמים שאמרתי לה: "מצטערת, לא יכולה". היו פעמים שאיחרתי ואפילו לעבודה. בשביל זה היא צריכה מישהו 24 שעות ביום. בקיצור, הדוד שלי אומר שהיא (השכנה) כבר יותר משבועיים שם. יש שיפור בתפקוד במובן זה שהיא יוצאת לחצר. רואה אנשים.