לשלומי

לא בהכרח... שלומי. אני לא עשירה וגם לא עמידה וגם לא מבוססת.אבל עבדתי עד לפני 6 שבועות. מלאתי מקום לאחת שיצאה לחופשת לידה. האחים והאחיות שלי כולם מוצלחים יש לי גם בת דודה רופאה בחו"ל. שופט איש מחשבים מנהלת קייטרינג ומהנדס אלקטרוניקה במשפחה הקרובה מאוד. אני לא חושבת שאני טיפשה. תראה, חייב היה משהו "להמרח עליי"( ביטוי באנגלית). כנראה שזה מעיין מעצור ריגשי, כי אני יודעת שיש איזו תעודה חשובה בקופסא הכחולה במעבר , שתכניס אותי תוך יומיים חזרה למעגל העבודה ואני לא פותחת אותה. בממקום יש לי דמעות בעיניים ואני מתקתקת כאן. אוקיי תפסת אותי. אתמול כל היום היה לי התקף אסטמה, ואני מוותרת לעצמי. כי גם כל הלילה השתעלתי כתופעת לוואי מהתרופה. תירוצים , תירוצים?

ראשית, מה קשור? מה זה משנה מה עושים האחרים במשפחתי? כל אחד עומד בפני עצמו. כמו שהרבה פעמים האמא היא עקרת בית אבל הילדים שלה כולם מוצלחים, עובדים לומדים ומודים. שנית, זה לא תריצים, אני לא ממש במצב טוב היום, אני אלרגית ברמות למשהו, צריכה להערך מחדש עד מחר.אולי אפילו להתקשר לרופאת משפחה. שלישית, אני רק בת אדם , לא מכונה, ואם יקח שבעה שבועות למצוא עבודה זה גם לא סוף העולם, וכמו שאתה,שלומי, כתבת קודם, מובטלת זה לא קל, אפילו אם בזכות זה אפשר לבקר בירושליים, זה לא קל, ועכשיו תורך, אם יש לך מה לך הוסיף, ואם איין (" תצא אש מן האטד..." ס-ת-ם), זיין גזונט שלישית,

רק חשבתי על כך, שיכול להיות שהתעודה עלולה להיות,שם,בתוך הבלגן, שלשום...

אין דבר. אני לא מאבדת תקווה. יהיה טוב.שיהיה לכלכם שבוע טוב וחודש טוב.