נכון שזה עצוב?

אנשים צעירים נפטרים ממחלת הסרטן הארורה. עכשיו נפטרה לי ידידה שהייתי מתקשקש איתה הרבה בפורום אחד. היא היתה מלאך. כזאת מתוקה ונהדרת. בגיל 41 קטף אותה הבורא מכדור הארץ האכזר אל גן העדן שלו. הוא בטח יודע מה הוא עושה, אבל זה עצוב מאד. ברור שצריך להתמודד, ברור שיש את כל המשפטים החכמים שאנחנו קטנים ויש מי שמכוון את העולם ואפשר לסמוך עליו וכולי וכולי וכולי, אבל בסופו של יום, יש איזה עצב בלב שנשאר שם על אף הכל. עצב שלא הולך ולא נעלם.

בעיקר כשזה מישהו קרוב, ופתאום ריק... אומרים שהזמן הוא הרופא הכי טוב בדברים האלה, מה אתה אומר? מקווה שתמצא את הכוחות להתגבר, זה באמת לא קל. איך ידעת עליה? מי סיפר לך? מזכיר לי שבימים שהפורום הזה היה תוסס יותר חשבתי שאם יקרה כאן חס וחלילה משהו למישהו איך נוכל לדעת על זה?

הודיעו בפורום שהיא נפטרה ובאותו היום היתה ההלוויה. ממש במקרה ראיתי את זה כי כבר לא נכנסתי לפורום ההוא בתקופה ההיא. ראיתי את זה חצי שעה לפני הלויה, מיד רצתי החוצה ותפסתי טקסי. זה היה בקרית שאול בתל אביב. לא היה לה משפחה משלה, היא לא התחתנה. היה לה רק אח בארץ ואחות באמריקה. ההורים נפטרו מזמן. פעם היא באה אלינו לחג פורים לארוחה חגיגית. פשוט אשה מקסימה. עדינה וטובת לב מאין כמוה. זה באמת היה מוזר שכמה וכמה אנשים מהפורום שאף פעם לא התראו הגיעו ללוויה וכל אחד ניסה לדעת מי זה ואיך הוא קורא לעצמו בפורום. עוד דבר מעניין היה שם, כאשר טמנו אותה באדמה הגיע לשם אדם אחד ובכה המון בקול רם וכולם הסתכלו עליו. אחר כך התברר שהוא היה חבר שלה הרבה שנים ומשום מה סירב להתחתן איתה בגלל בעיות אישיות והצער שלו היה ממש נוגע ללב. שלא נדע מצער. אבל כנראה אין מנוס מזה. רק טוב ביי

משתתפת בצערך

את לא יודעת? טוב, בגלל שאת איריס אני אוותר לך ואאפשר לך להשתמש בשם הזה. תודה לך ושיהיה לך רק טוב אמן