בדיחה...

אברך מישיבה בבני ברק נשלח להתרים מגביר בניו יורק. האברך מגיע לגביר בשתיים בצהריים, ורואה שלט על הדלת: "תרומות רק בין עשר לאחת בצהריים". הוא מתחנן שיכניסו אותו, אך ללא הועיל. בצר לו הוא קורא לגביר: "אבל אני גיסו של אלוקים!" ישר נפתחת הדלת, נותנים לו לאכול, לשתות ותרומה מכובדת. בתום הארוחה שואל אותו הגביר: "איך נהיית גיסו של אלוקים?" עונה הבחור: "בבני ברק היו שתי אחיות. אחת אני לקחתי, את השניה לקח אלוקים..."

מה שלומך ? מה היינו עושים בלי בדיחות ובלי הומור ? יש איזה בדחן אחד חסיד ויזניץ מפורסם. נפטרה אמו ממחלת הסרטן. בא הרבי שלו לנחם והזהיר אותו על הסיפתח, אל תעשה בדיחות עכשיו בשבעה ! אתה צריך להיות עכשיו רציני. אחר כך החל להתעניין באמא, מה היה לה ? סרטן כמה זמן חלתה ? 11 חודש איפה היה לה את המחלה ? כאן במונסי ! חייך הרבי בעל כרחו, הבדחן שלו לא מסוגל שלא להתבדח. אבל בנימה רצינית יותר, למה תמיד אנשים מתעניינים איפה בדיוק היה הסרטן ? למה זה פרט חשוב ? אותו דבר הרבה שואלים את אשתי, איפה היה הסרטן של אבא שלך? מה הינטיות הזו ? האמת שלה לא כל כך נעים כי זה היה באשכים. רבק ! תנו קצת פרטיות.