חמוד

היה היה אדם, שעבד במשרד דואר.תפקידו היה לטפל במכתבים שנשלחו לנמענים לא-ידועים.יום אחד, הגיע לידיו מכתב הממוען בכתב-יד רועד ... לאלוהים. ללא כתובת ממשית.עלה בדעתו לפתוח את המכתב כדי לדעת במה דברים אמורים.במכתב היה כתוב:אלוהים יקר, אני אלמנה, בת 83, החיה על קצבה קטנה מאד. אתמול מישהו גנב את ארנקי. הארנק הכיל 100 דולר,סכום שנועד להספיק למחייתי עד החודש הבא.ביום א' הבא יחול כריסמס, והזמנתי לארוחת חג שניים מחבריי. בלי הכסף הזה ,אין לי במה לקנות את האוכל. אין לי קרובי משפחה שאליהם אוכל לפנות, ואתה תקוותי היחידה.אנא ממך, האם תוכל לעזור לי?שלך בנאמנות, עדנה. הפניה נגעה ללבו של עובד הדואר. הוא הראה את המכתב לכל שאר העובדים .כל אחד ואחת מהם פשפש בארנקו וחזר עם כמה דולרים. נאספו 96 דולר, אותם הם הכניסו למעטפה ושלחו אל האישה. במשך כל אותו היום, חשו כל העובדים חום כלפי עדנה והתרגשו מהמחשבה על הארוחה שתוכל להכין לחבריה.כריסמס בא וחלף. כעבור כמה ימים, הגיע מכתב נוסף מאותה גברת זקנה, גם הוא ממוען לאלוהים. כל העובדים נאספו סביבו וקראו: אלוהים יקר, איך אוכל אי-פעם להודות לך די על כל מה שעשית עבורי?בזכות מתנת האהבה שלך, התאפשר לי להכין ארוחה נהדרת לחבריי. בילינו נפלא וסיפרתי לחבריי על מתנתך המרגשת שהגיע בדיוק כשנזקקתי לה כל כך. דרך-אגב, חסרו לי 4 דולר. אני חושדת בעובדי משרד הדואר... שלך בנאמנות עדנה.

ש??ל??ח ל?ח?מ?ך?, ע?ל-פ??נ?י ה?מ??י?ם: כ??י-ב?ר?ב ה?י??מ?ים, ת??מ?צ?א?נ?ו?...לא תמיד?אולי המוסר השכל הוא שמתן בסתר הוא לא תמיד פיתרון טוב, או אולי היו צריכים להוסיף לה פתק באהבה מעובדי הדואר המקומי...

האדם לרוב מחפש את האין ופחות את היש . באמת חמוד.