שלום
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי אולי אתם זוכרים אותי לפני כשנה וחצי שכבתי עם זונה ומאז אני סובל מדכאון קשה...תמיד הייתי אדם ישר ואהבתי נשים רק הייתה תקופה קשה וחשתי בודד ידעתי שזה יכאיב לי אבל עשיתי זאת בכל זאת.......אני מרגיש מלוכלך ואני מרגיש שאנסתי אישה וזה ממש כואב לי.......אני לא יוצא עם בחורות כבר הרבה זמן אני יודע שאני מת........אני חי רק בגלל שאני מתבייש להתאבד........ממש הייתי רוצה למות......אין לי כח ....אני סטודנט באונ כמעט בן 30 אני עומד לעוף בגלל שלא מצליח ללמוד אין שום אופק לחיים האלב ואני מתפלל למוות כל הזמן...חברה שלי לשעבר שאהבתי כל כך אחרי כמה שנים שהיינו יחד זרקה אותי ואז נכנסתי לדכאון שהוביל אותי לזונה חלק מזה נובע מהקטע שכאב לה מאוד בעת קיום יחסי מין ונראה לי שהגוף שלה דחה אותי..........הלוואי והמוות המשחרר יגיע אני חי על כדורים וטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר ..........לא יכול יותר רוצה למות.........
חג שמח למר בלו, ובכן, יקירי, אתה לא הראשון ששכבת עם זונה, ובוודאי לא האחרון. לא אנסת אף אחת, וגם אם באופן אישי אינני רואה בכך מהלך סטנדרטי, הרי שכולנו שומעים על כל מיני כוכבי על ששמותיהם חרוטים על מרצפות הוליווד והם היו אצל זונות, ועוד שונות רחוב. לא עשית חטא. זו היתה התנסות שברגע מסויים "נגררת" לשם, ואם זה קשה לך כל כך - נסה להדחיק, ולומר לעצמך, מה שנכון - שמי ששכב עם הזונה היה מישהו אחר. שכן היום אתה אחר ולא תבחר לעשות את זה. כולנו עושים מעשים שמתביישים בהם, ואיך היינו הופכים לאנשים טובים יותר אם לא היינו פוגשים גם ברוע? וכל הגברים הישראליים הנכבדים שניזעים עם נשותיהם לתאילנד למסאז' - מה יש? הנשים האלה הן דיילות בכנסייה? אל תכביד כל כך עם עצמך, היה סלחן, ואמור לך שהיית צריך את ההתנסות הזו כדי לשייף את הסרגל המוסרי שלך, ולהמשיך הלאה אחר. ובקשק לדיכאון... שהקשר כאמור ברור. נסה לשתף איש מקצוע בעניין? היית פעם בטיפול? מה עמדתך בנושא? שתף אותנו, . ושיהיה באמת חג שמח. מיכאלה.
היי אני לוקח כדורים ובטיפול לצערי המטפלת בחופשה.......בכל מקרה קשה לי עם זה ואגב הייתי עם זונת רחוב.......ואני מצטער על זה .....זה פשוט פשע........וגם את רואה בזה משהו נורמטיבי וקשה לי לראות משהי שתראה בזה משהו נורמטיבי ותסכים להיות איתי ולחבק אותי ובאמת לאהוב אותי בצורה הכי פשוטה ואף פעם לא ארגיש עם משהי בנוח בקשר אינטימי בעקבות המקרה וגם לא רואה כיצד אוכל להסתיר.......מקווה שהמוות ישחרר אותי מהטעות הנוראית.......
שלום... זה שפרויד דיבר על הדחקה כמנגון הגנה השומר עלינו מפני התנפצות הנפש מביא אותי למחשבה מסוימת.. אם עשינו דבר מה(לא באופן שיטתי) שהמחשבה וההתעסקות בו"גומרות" אותנו, אנו צריכים להניח לו לעתים. ולעבד ולאבד אותו רק כשהנפש מאותתת שזה בסדר. אני האחרונה שבעד הדחקות. בפסיכולגיה יש דיון , כמו על בריאת העולם בערך, מתי צריך להדחיק ולמה... בגדול, משהו שלא מותיר לנו יכולת לתפקד, לא צריך להיות מונח על השולחן. לא נורא אם מחביאים אותו באחת המגירות , עד שאפשר לפתוח אותה מבלי להינזק נורא. זאת הייתה כוונת המשורר ,קלימרו יקירי:).
בגלל שאין דרך לדעת מהו הגוון של הדברים שנאמרו,אני מקווה שהבנת ששאלתי הייתה ללא כל רצון להתריס או לעצבן. ובקשר למה שכתבת,תרשי לי לחלוק על חלק מן הדברים. אתחיל ואומר שהידע שלי הוא שילוב של תובנות מן החיים,וקריאת ספריי פסיכולוגיה סוג ג'. כאשר ישנה מחשבה שאינה מאפשרת לתפקד,איך אפשר להדחיק דבר שכזה? אם ישנה מחשבה שכזאת, אז העוצמות שלה וההשפעות שלה על הגוף,הם כלכך גבוהות,שלהדחיק זה מצב בלתי אפשרי,אז מה אמורים לעשות בשביל להתרומם? ועוד שאלה-האם הדחקה לא יוצרת מצב של עומס,והאם לא שווה להתמודד עם כל דבר שקורה (גם דברים קיצוניים וגם דברים פשוטים)? אני מאוד מקווה שאת מבינה שהשאלות שלי נובעות מחוסר הידיעה שלי,ומרצון ללמוד,ולא בכדי ליצור תסיסה ...(אלוהים תסביר לי למה אני צריך להסביר את עצמי,ממה הפחד?) :) ומקווה שהחג עבר,ושכמויות האוכל היו שפויות(אצלנו כמויות האוכל היו בלתי שפוית ,24 שעות אחר כך אני עדיין מעכל את החרוסת) ממני קלימרו:)
