בעיתי

שלום רב בת 58 נשואה וסבתא לנכדים.סובלת מידי פעם ממשברים נפשיים, ממצבי רוח,חוסר שימחה,לחץ בלב.טיפוס לחוץ ומתוח.קשה לי במיוחד לבטא רגשות כלפי בני משפחתי לנשק לחבק וזה גורם לי להרגיש נורא ואיום ואף למצב נפשי לא טוב למרות שאני רוצה לעשות זאת זה לא יוצא ממני אני חשה שזה יוצר ריחוק ממני.גם כשאני שמיחה מדברים/אירועים שקשורים לקרובי אני חשה כי ההתרגשות לא יוצאת עמוק מליבי למרות שאני כן מסוגלת להפגין הרבה שמחה פירגון וגאוה מהדברים אבל רגש לא.אני לא טיפוס קנאי .אם אני מנסה לנתח אני קושרת זאת בילדות שלי -אמא שמטופלת בתינוקות מעבירה אותי בגיל 4 בערך כבת בכורה, לסבתי שגרה בסמוך לגדל אותי והיא עצמה עסוקה בגידול איחיי ולא לוקחת כל חלק בגידולי שלי ואני לא זוכרת אף פעםחיבוק או נשיקה מאמא(עד היום הזה אפילו).אני גודלת ונמצאת עם סבתי עד ליום מותה ואני אז חיילת צעירה שמלאו לה 18ומיד אחרי הצבא אני נישאת כך שאף פעם לא הרגשתי למעשה אהבת אם. אני מאד רוצה לנסות לצאת כמה שאפשר כי אני סובלת,האם טיפול תרופתי יכול לעזור.אנא התיחסותך,תודה מקרב לב

שלום פלונית, כדי לשמוע קצת יותר, ומאיש מקצוע, על הנושא של טיפול תרופתי אני מציעה שתשאלי את שאלתך גם בפורום פסיכיאטריה: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-385,m-Doctors,a-Forums.html אני יכולה לומר לך, שטיפול תרופתי (אנטי דכאוני ו/או אנטי חרדתי) בהחלט יכול להקל על הסימפטומים שתיארת בתחילת ההודעה שלך. בכל מקרה, כדאי לפגוש איש מקצוע שיוכל להכיר אותך בצורה טובה יותר מאשר על-גבי פורום, ובהתאם לכך להחליט אם טיפול תרופתי יוכל לעזור לך, ואם כן - איזה. אבל טיפול תרופתי לא יכול לפתור את הקושי שלך לבטא רגשות. בהחלט ייתכן שהמקור לכך נמצא, כפי שכתבת, בתנאים בהם גדלת. אבל כדי להבין את מקור הקושי ולהתמודד איתו, כדאי לפנות לפסיכולוג. אני חושבת - וזו לא דעה מקצועית, אלא דעה שמבוססת על ניסיון בלבד - שטיפול משולב (שיחות+תרופות) יוכל להועיל לך מאוד. אבל, כאמור, כדאי לקבוע פגישה עם איש מקצוע כדי שזה לא יהיה ככה, על רגל אחת, כפי שמאפשר הפורום. את מוזמנת לעדכן... הרה.

הרה אני מודה לך מקרב לב עבור התיחסותך המהירה לפנייתי וכן תודה על המלצתך,אני אכן זמנתי באופן פרטי תור לאיש מקצוע חג שמח ושנה טובה לך