עיצה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
חבר שלי ואני יוצאים 3 חודשים ומהרגע הראשון הרגשתי כאילו אני בסדר עדיפות אחרונה אצלו. הוא יוצא עם חברים כמעט כל יום ועל יציאה איתי הוא מוותר בלי היסוס. ולא "משלים" את החוסר. אני יודעת שיש לו רגשות אליי אבל קשה לי עם התחושה הזאת שאני "החובה היומית שלו" וככה הוא קרא לפעולת ההתקשרות שלו איתי בטלפון. אני לא מרגישה חשק להתקשר אליו כי אני מרגישה מפריעה. אני יודעת מה סדר העדיפויות שלו ואני בטח לא במקום ראשון אצלו, אחרת הוא היה יוצא איתי ולא עם חברים. ידיד שלי הציע לי להכיר מישהו והסכמתי. מצד אחד אני ממש רוצה שהקשר עם חבר שלי יעבוד ויהיה עם סוף טוב, אבל מצד שני כ"כ עצוב לי להרגיש מטרד בשבילו. יש לי רגשות אליו. אבל אני מתכוונת לצאת עם אחר כי אני חוששת שאולי פתאום חבר שלי באמת יגיד לי שלא נראה לו הקשר ואז אני "אפספס" זמן (ואני כבר לא צעירה...). חוץ מזה, חבר ושלי ואני מתראים בתדירות ממש נמוכה. וזה נראה לי הדבר שהכי צועק שאולי בכל זאת אין לו שום רגש אליי. כ"כ עצוב לי. החלטתי להיפרד ממנו. האם נראה לך שזה הדבר הנכון? ככה מתנהג בחור שרוצה בחורה? מה יהיה בעוד 20 שנה אם ככה הוא מתנהג אליי עכשיו? מה לעשות???? אני כל הזמן בוכה בגללו. התקופה שאמורה להיות יפה- ממש לא כזאת. אשמח לעיצה. אני פוחדת לדבר איתו על זה ולשאול אותו אם רוצה להיפרד כי אם יגיד שכן, אני לא אוכל לעמוד בזהץ אני פשוט אמות. מה לעשות? למה הוא מתנהג ככה? זה מראה שאני לא מעניינת אותו? ????? בבקשה עיצה לפני שאני משתגעת
אני מציע לך דבר ראשון לשוחח עימו על כוונותיו לגבייך ,שיחה של פנים מול פנים ללא חשש וללא מורא יראו לך בוודאי לאן מועדות פניו. גם הרעיון הזה של יציאה עם מישהו אחר יכולה להיות מין מבחן של עומק רצינותו של "חברך".(קנאה ? אדישות ? אי איכפתיות?) החשש שלך לאבד אותו בשלב כזה של מערכת יחסים די מובן אבל אל לך להכנס לאיזו חרדה של אובדן כי בסופו של דבר לטנגו צריכים שניים ואם הבחור רק מנצל אותך ויוצא עימך רק כשמתחשק לו ואת נענית לו הרי שעדיף שתתאכזבי עכשיו ולא שהרכבת כבר תתחיל במסע החיים. שוחחי עימו ללא כל חשש,הביאי בפניו את כל הסתייגותך ממעשיו ואז תבחני את עתידך המשותף עימו. בהצלחה -איש מבוגר ומנוסה
היי רותם, אני מקווה שקראת גם את דבריו של היועץ, שענה לך לפניי - אלה בהחלט דברי טעם, ששווים מחשבה מצידך. אני רק רוצה להוסיף, שאת יודעת שאת נמצאת במקום האחרון בסדרי העדיפויות שלו. את יודעת שאת "החובה היומית" שלו (ואגב, בעיניי זו אמירה מאוד מעליבה). את יודעת שאתם בקושי מתראים. ואת יודעת שהמחשבה על העתיד שלכם ביחד, מתוך חוויית ההווה, לא נראית לך חיובית במיוחד. ובכל זאת, למרות הנ"ל, את פוחדת מהפרידה. את מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שכן, הוא בעד לפרק את הקשר. למה? את לא חושבת שמגיע לך יותר מזה? שמגיע לך מישהו שיידע להעריך אותך, ושתהיי יותר מ"חובה יומית" עבורו? מישהו שירצה לבלות איתך כמה שיותר ושיהיה אכפתי ואוהב כלפייך? קשה לי לענות האם פרידה היא הצעד הנכון. זו החלטה שלכם בלבד, שמבוססת על השיקולים של שניכם. יהיה לך יותר קל להחליט אם תעשי טבלה של בעד/נגד למשל? וכאמור, כפי שכתב היועץ - למרות הפחד, דברי עם החבר שלך. תביני מה הציפיות שלו מהקשר הזה, ואם הוא מוכן להשקיע בך קצת יותר. אני מאמינה שזה יעזור לך לקבל את ההחלטה (להישאר או לו) בלב שלם יותר. הרה.
תודה
