גלית

להרה המצב כרוך כבר מאותה יום שהבחור לא רצה בהמשכיות של הקשר,מאז הייתי יותר חושבת עוסקת בו פתאום רוצה אותו יותר ומנסה כל דרך לנסות אולי וזה ישתנה,קרוב ל שנה מאמצים רבים נפשיים וכואבים. אני רוצה אותו לא כי אני לא חושבת שאין חוץ מימנו גברים טובים שיודעים להעריך . איפה שהוא הוא הקסים אותי בהתנהגות שלו בפעמיים המועטים שהייתי איתו,גיליתי בו דברים שאני כנראה זקוקה להם. וחשוב לי שתדעי אחרי הפרידה מהאקס הוא הצליח להשיח את דעתי מהאקס שלי.שגם עליו היה לי קשה להתגבר. וגם שהיינו בקשר תמיד דברים היו קיצוניים אצלי אם לדוגמא הוא לא היה מתקשר או מסנן אותי הייתי יכולה להכנס לדכאון חוסר שקט ריקנות שמלווה לאורך כל היום וכנ"ל הפוך הייתי אז יותר מאושרת שמחה פתאום .החיים שלי היו מתנהלים לפי מצבי הרוח שלו. כיום אני כל כך רוצה לשכוח אותו משהוא שבפנים לא נותן לי,כאילו אני נלחמת בתוך תוכי ההגיון אומר לי משהוא והרגשות אומרות לי משהוא, אבל הרגשות משתלטות עליי. היום אני אומרת איפה אני ימצא עוד מישהוא שאני באמת ירצה אותו .כמו הבחור הזה.. אני מרגישה שאני מחכה לראות אותו מצפה לטלפון למרות שקרוב לחצי שנה לא היה כלום, ובכל זאת אני עצובה בוכה חוסר תאבון ובמיוחד מין תחושת ריקנוות שפשוט משתקת אותי. קורה לי שהרבה פעמיים אני אומרת לעצמי עברתי את הפרידה מהאקס שלי אז גם איתה אני יתמודד ,גם אם האקס חשבתי איפה ימצא מישהוא כמוהוא. ההגיון מובן לי אבל הרגשות מכאיבות לי. אני חושבת שאני מחפשת מישהוא שאוהב אותי וידאג לי ,אני חושבת שאני מתמודדת עם האובססיה הזו אולי כי זה נותן לעצמי תקווה שמישהוא טוב, שאני באמת רוצה אולי בסוף יהיה איתי.מעסיק אותי מהבדידות... קשה לי לפעמיים להרגיש שהוא לא זמין בשבילי יותר זהו נגמר! כי אז באה יחד אם המחשבה הזו ההרגשה של הלבד ריקנות (קשה לי קצת לנסח את עצמי,אבל אני יודעת שזו הבעייה .) והכל ביחד גורם להרגשות לערוס לי תחיים ללא שליטה. פחד להיות לבד,ואז אין התעסקות ואתגר ואז יש תתחושת הריקנות כי אין אף אחד כרגע שאני רוצה אותו, ואז המחשבה איפה יהיה עוד אחד שאני ירצה ואז המחשבות למה הוא לא רוצה , ואז האובססיה לנסות שוב ושוב שלא ישכח אותי.... ואז באים הימים הקשים חוסר תפקוד כללי! אם זה להפחית ימי עבודה ,אם זה להתבודד,אם זה חוסר חשק לצאת אלא למקומות שאולי הוא יהיה, אם זה ירידה במשקל ,ואם זה שכל שיר מסויים מזכיר לי אותו או מקומות, ואם זה לבכות ללא גבולות... "הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא לישבר כאן למולך" ה ר ה ,תודה רבה לך על היחס,ועל העזרה ועל ההקשבה גלית

היי, יותר ויותר משתמע מהדברים שאת כותבת, שגם אם מדובר באובססיה כלשהי, הרי שמה שבולט לעין אלה דווקא מאפיינים של דכאון (הפחתת ימי עבודה, ירידה במשקל, בכי ללא גבולות ועוד). כמובן שאני לא מנסה לאבחן את מצבך בצורה מקצועית און-ליין... בשביל זה כדאי ורצוי להיפגש עם איש מקצוע. מה שמעניין אותי זה, שבאחת ההודעות הקודמות שלך שאלת מה אפשר לעשות, חוץ מלפנות לטיפול... מדוע את מתנגדת לרעיון/אופציה של טיפול? טיפול, לפעמים, נועד בדיוק למצבים שבהם אנחנו תקועים בתוך מצב שלילי מסוים, ולא מצליחים לצאת ממנו בכוחות עצמנו. וכתבת שזה נמשך כך כבר חצי שנה, נכון? ולפי התיאורים שלך את המצב, לא טוב לך כבר חצי שנה... ואת לא מצליחה להמשיך הלאה בכוחות עצמך, בלי עזרה חיצונית, נכון? ועם כל הכבוד לפורום ולמטרות שהוא משרת, אני לא יכולה לומר שהוא יכול לעמוד כתחליף לעזרה חיצונית מקצועית; אני לא משלה את עצמי ובטח שלא רוצה להשלות אותך. הרי יש משהו מוזר בקשיים שלך לוותר עליו, למרות שהיית איתו רק פעמים מועטות ולמרות שכבר חצי שנה אין ביניכם שום קשר. צריך קצת יותר מזה בשביל להכיר מישהו באמת, את המעלות והמגרעות שבו. אני מאמינה שאין אדם מושלם!!! ואיכשהו, את לא מכירה את המגרעות שלו, או שלא הספקת להיתקל בהן. אבל גם לו יש תכונות שליליות, ולו רק משום שהוא בן-אדם כמו כולם.