איך אפשר להתמודד כשתמיד דוחים אותך?

הי! אני סיגל בת 19.5 נולדתי עם חיך ושפה שסועים. עברתי ההרבה ניתוחים במהלך שנות חיי אך רובם נחלו אכזבה וכישלון. כיום אני ממשיכה בטיפוליי אך המצב שלי כרגע לא שונה. מבנה האף שלי מעוות והדיבור לא ברור ומאונפף. כמו בכל שלב שהייתי עברתי קשיים רבים מגיל קטן ילדים היו מסתכלים וצוחקים .ההשתלבות הייתה לי מאוד קשה בכל מסגרת חדשה שהייתי נכנסת אליה אם זה בגלל מראה החיצוני שלי ואם זה בגלל הדיבור הלא מובן, אך תמיד הייתי מצליחה בסופו של דבר להסתדר ורכשתי לעצמי במהלך השנים חברים נהדרים. אך תמיד הביטחון העצמי שלי היה מאוד נמוך תמיד פחדתי להתקרב ולנסות דברים חדשים, תמיד פחדתי וחשבתי מה אנשים יגידו שייראו אותי כך. היום אני שנה אחרי שסיימתי לימודים ואפילו לצבא לא גוייסתי. אני נמצאת במצב מאוד מתסכל כי עד היום הייתי במסגרות ותמיד כיוונו אותי והיום אני במצב שאני צריכה למצוא לעצמי מסגרת ולהשתלב בה. ובאמת זה מה שניסיתי לעשות עברתי מראיון עבודה אחד לשני אך כרגיל תמיד דוחים אותי. אני בעלת כישורים רבים אך אף אחד לא מסוגל להבחין בזה. אני נמצאת במצב מאוד מתסכל כשאני כבר לא מסוגלת לקום ולחפש לעצמי עבודה, אני לא מסוגלת אפילו לקבוע לעצמי ראיונות עבודה כיוון כששמועים אותי בטלפון ישר דוחים אותי. עניין זה מאוד מעיק לי עליי ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מרגישה שאם הניתוחים שלי לא יעברו בהצלחה אני אשאר תקועה ובחיים לא אצליח להתקדם אני לא מסוגלת להתמודד עם המציאות אם מה שאני הביטחון העצמי שלי בקרשים ואני נורא מפחדת. אני רק יכולה להגיד שבאמת הרצון שלי חזק אני מאוד רוצה למצוא לעצמי תעסוקה ומסגרת. אך הרבה דברים מונעים ממני לעשות זאת זה.מה עליי לעשות?? איך אני יכולה להתמודד עם מצב כזה? איך אני יכולה להתחיל להתמודד עם המציאות ולקבל ביטחון?? בבקשה תעזרי לי כי זה מאוד חשוב לי.

היי סיגל, אני מסכימה איתך לגבי זה, שהחברה מאוד לא סבלנית כלפי אנשים עם נכויות ו/או מומים (פיזיים ונפשיים). יתרה מזאת, בסקר שנערך בשנה שעברה הסתבר, שאחוז גבוה מאוד (גבוה מדי...) מהישראלים חושב, שנכים מהווים סכנה לחברה! וזה החלק של החברה - שהוא חלק מהותי מאוד - מבחינת הסיפור האישי שלך שכתבת כאן. אבל, כידוע, צריך שניים לטנגו. יש טענה שאומרת, ושכל אחד יחליט אם הוא מסכים איתה או לא, שמום כלשהו (בעיקר פיזיולוגי) הופך בשלב מסוים בחייו של האדם כגורם ש"אשם" בכל הכשלונות, בעוד שמצבי הצלחה לא מיוחסים לו; כשהאדם מצליח הוא אומר: "הצלחתי למרות הבעיה שלי" בעוד שמצבי כשלון או חוסר הצלחה לרוב יגרמו לאדם לומר: "לא הצלחתי בגלל הבעיה שלי". את מצליחה לראות את ההבדל? אני מאמינה שנוצר כאן מעגל שלילי, ולא בטוח מה התחיל אותו. אבל כרגע הוא מתבטא בחוסר סובלנות של החברה (מקומות עבודה) מחד, ומתחושת חוסר אונים שלך. ושני הדברים הללו מזינים אחד את השני. את יודעת בודאות שלא התקבלת למקומות עבודה שרצית בשל החיך והשפה השסועים? משום שאם את בטוחה בזה לחלוטין, הרי שאת יכולה להתלונן על מעסיקים פוטנציאליים שדחו אותך בגלל זה... אבל אם יש לך ספקות, כדאי לבדוק אותם לעומק. בהצלחה, הרה.