קושי בלקיחת אחראיות...

שלום, אשמח לקבל פידבקים ועצות לפתרון הבעיה שלי, קושי בלקיחת אחראיות. בכל פעם שמשהו לא פועל כפי שהייתי רוצה אני כועסת על כל מי שסביבי. לדוגמא, הייתה לי אהבה ניכזבת מגבר, אז כל הגברים שסביבי הם בלתי נסבלים בעיניי, ואני לא יכולה להביט בהם בעיניים. ובכלל, כל הסובבים אותי כולם אשמים על כך שהם לא מנעו ממני את ההתנסות או את הסבל. אני יודעת שבילדות הרגשתי הרבה פעמים שהוריי עדים לכך שפוגעים בי בכוונה להכאיב או מתוך קנאה, והם לא הגיבו ולא פעלו על מנת לשמור עליי ולהגן עליי. אולי יש קשר עם העובדה שאני מתקשה לקחת אחראיות על עצמי, להגן על עצמי בעצמי. בתודה מראש רינת.

היי רינת, עושה רושם שמדובר ביותר מאשר בעייתיות בלקיחת אחריות. או, במילים אחרות, שזה סימפטום למשהו אחר. ומדברייך משתמע, שה"משהו האחר" הזה טמון בקשר הראשוני שלך עם הורייך. אם גבר אחד היה לא בסדר כלפייך, זה בהחלט לא מעיד על כלל הגברים באשר הם. וזו לא שאלה של מי אשם אלא, כפי שציינת, סוגיה של אחריות אישית. אבל מה היה גורם לך לחוש, שאחרים כן מנסים למנוע ממך את ההתנסות הזו ואת הסבל שהיה כרוך בה? מהן הציפיות שלך (לא משנה כרגע עד כמה הן ריאליות) מהסביבה? ברור גם שלאחריות יש גבול: ילד לא יכול להיות אחראי על הוריו ועל הדרך שבה הם מגדלים אותו... הוא עדיין רק ילד עם ראיית עולם של ילד ולא של אדם בוגר. הקשר שציינת בין העובדה שלא הרגשת, בילדותך, שהורייך מגוננים עלייך לבין העובדה שאינך מגוננת על עצמך כיום אפשרי. אבל זה מסוג הדברים שאפשר ללמוד באמת בעיקר במסגרת של טיפול פסיכולוגי מסודר, שבו נמצא לפנייך איש מקצוע ואת יודעת שיש לך את המקום והזמן לכל ה"חיטוטים" הללו בתוך תוכך ובהיסטוריה שלך. שבת שלום, הרה.