דיכאון

שלום לכולם אני אמא לשני ילדים מקסימים ונכון לעכשיו אני נמצאת בחופשת לידה עם הילד הקטן. אני חייבת להודות שנורא פחדתי להביא ילד שני כי לא הייתי בטוחה שאוכל להתמודד עם זה, כי אני מאוד מפונקת ולא אוהבת לעבוד קשה. אך בעלי מאוד רצה עוד ילד ואני סמכתי עליו שיעזור לי, כי הוא באמת עושה הרבה דברים בבית (הרבה יותר מכל הגברים שאני מכירה) והינה העזתי. עכשיו אני כל הזמן עם התינוק ואומנם הוא מקסים ומתוק, זה נורא קשה לבד עם תינוק, כי צריך להניק ולהחליף ולנדנד בעגלה ולשמוע את הצרחות ולא להגיד מילה לאף אחד במשך כל היום. אז בשבתות אני רוצה שבעלי יהיה עם התינוק יותר וזה לא משאיר לו זמן לנוח. אני גם לא נחה,כי אני מבלה עם הבן הגדול. ומה שיצא הוא ששנינו הגענו למצב של עייפות טוטאלית ובעלי התחיל להיות חסר סבלנות ורגזן. יש לו טענות אליי, הוא צועק על הילד ואם אני מנסה להעיר לו הוא אומר שהוא לא יכול להספיק הכל ואין לו זמן להיות רגוע ומנומס. אני מנסה לעזור לו עד כמה שאפשר, אבל זה נורא קשה לי. כל זה עושה לי ממש דיכאון ואני לא יכולה לדבר עם אף אחד, כי כולם יגידו לי עד כמה אני מפונקת וכולן יודעות להסתדר - גם כאלה שאין להן בעל מושלם כמו שלי. אני מאוד אוהבת את בעלי, אבל אני חוששת שהמצב הנוכחי יהרוס את הזוגיות הנפלאה שהייתה בינינו עד עכשיו. מה עושים? איך יוצאים מהמצב הזה?

שלום, את מתארת מצב שבו תינוק חדש בבית מערער, לתחושתך, את היחסים שלך עם בעלך. זה לא יוצא דופן, והרבה פעמים תוספת חדשה למשפחה יוצרת שינויים בקן המשפחתי. מה בדבר האפשרות של לקבל עזרה מההורים שלך ושל בעלך (אם זה אפשרי, כמובן)? זה כולל, למשל, להשאיר אצלם את הילדים בשבת לכמה שעות (או שהם יבואו אליכם), ושתסעו רק שניכם לבלות לבד, בראש שקט. או אפילו לצאת לסופשבוע. כרגע קשה לשניכם: את מצפה, ובצדק מבחינתך, שבעלך יהיה עם התינוק בשבת, אחרי שכל השבוע את עסוקה איתו. בעלך מצפה, ובצדק מבחינתו, שאם יש לו יום חופש אחד בשבוע, הוא יוכל לנצל אותו כדי לנוח. תצטרכו לדבר ביניכם ולהגיע לעמק השווה; למצוא פתרון שיהיה נוח לשניכם מצד אחד, ושיכלול פשרות מצד שני. ככה זה כשמחליטים להיות הורים; קודמים לכל הם הילדים ולפעמים זה אכן קשה ומתיש. אבל, כאמור, זה לא אומר ששניכם צריכים לוותר לחלוטין על קצת שקט וכל הדברים שאתם אוהבים לעשות. אפשרות נוספת, כדי להקל עלייך קצת במשך השבוע, היא שתמצאי מטפלת שתוכל להגיע לכמה שעות (אפילו לא כל יום) ולהיות עם התינוק בזמן שאת יוצאת להיפגש עם חברות או סתם להסתובב קצת בחוץ ולהנות מהזמן שלך עם עצמך. ככל שאת ובעלך תהיו רגועים יותר, זה יאפשר דיאלוג טוב יותר ביניכם ולא ישרה אווירה של כעס בבית, אשר הילדים קולטים ומושפעים ממנה. הרה.

הרה חמודה תודה על תשובתך. אני מכירה את כל הדברים האלה - כאמור זהו ילד שני במשפחה. הבעיה היא שכל הדברים האלה טובים כשיש רק ילד אחד. ותאמיני לי שאנחנו עברנו ממש מוצלח את ההצטרפות של הילד הראשון למשפחה. אך שני הילדים מאוד מסבכים. להורים קשה להשאר עם שני ילדים ביחד - הם אנשים לא צעירים. והבעיה העיקרית היא שגם אנחנו צריכים כל הזמן להתחלק לשניים - כל אחד עם ילד אחר. וזה ממש לא משאיר שום זמן למנוחה. במיוחד לבעלי שגם עובד מאוד קשה וגם עוזר בבית. למצוא מטפלת לתינוק כזה קטן למספר שעות בשבוע זה עוד יותר קשה - הרי לא תשאירי תינוק קטן שלא יידע להגיד מה עשו איתו בידי מישהי לא מנוסה - וכל המנוסות עובדות בעבודה קבועה. כך שאני אישית במבוי סתום. חוץ מזה נחמד שיש אצלכם מקום סתם לפרוק עצבים - זה גם עוזר לפעמים