ייעוץ

אז ככה... למדתי תואר ראשון בהצלחה לפני כ-6 שנים(כמעט 7) מאז בשל אי הצלחה בראיונות ובמבחנים,בשל דימוי עצמי נמוך וחשש מהצלחה נכנסתי למקומות עבודה שלא ממש התאימו לי וכך "העברתי" את הזמן בחוסר מיצוי טוטאלי.עבדתי בכ-5 מקומות שבכל פעם משהו לא הלך ונאלצתי להיפרד מהמקום בחיפוש מקום חדש.בכל פעם היתה סיבה "למה לא לחפש באמת מקום נורמלי"...אם זה הכסף,הנוחות,החשש,הכובד של קבלת החלטה וכו.. כעת איני צעירה ממש ונמצאת במשרה שלא ממש קשורה(כרגיל-פקידותי) במקום מסודר יחסית משכורת ממוצעת. החשש הגדול שלי זה שבאותו מקום רוב הסיכויים שלא אקבל קביעות (מתוקף תפקידי) ורק אם באמת יצלח מזלי ויקדמו אותי...אז...גם בספק אשאר. העניין הוא שמצד 1 אני חוששת שאכן כך יהיה ולכן תוהה מה עליי לעשות(כרגיל מאמינה שכל אחת במצבי הייתה קמה ובורחת משם..) או שעליי להיות במקום העבודה כל עוד נוח לי ומה שיהיה יהיה. הפחג הגדול זה הגיל שממאן להיעצר והיאוש בלחפש שוב את עצמי. בן אדם רוצה למצוא מקום מסודר ולא לחפש מדי שנתיים מקום עבודה. באיזשהוא שלב לבטח יהיה לי קשה יותר למצוא מקום -אולי בקרוב אהיה אמא והסיכויים קטנים בשל כך ולכן אני מאוד מתלבטת מה עליי לעשות מצד 1 נוח לי כרגע מצד שני העתיד עמום..כרגיל. הכי אבסורד זה שלא בא לי להתקדם כי התפקיד ידרוש ראש גדול יותר ועבודה עם לקוחות ששזה ממש לא משאת נפשי.אני חשה מעין עייפות ומעדיפה לעבוד באופן עצמאי יותא מאשר פנים מול פנים עם אנשים.טיפול באנשים מכל סוג שהוא לוקח ממני המון אנרגיה ובמקום הקודם כמעט שהשתגעתי מהאינטנסיביות בעבודה שכזו. מה עליי לעשות אם ברור כשמש ועולה מנתוניי שזו העבודה שמתאימה לכישוריי ומקצוע אין ברשותי... האם לנסות לאמץ גישה חיובית יותר על מנת לזכות בקידום מיוחל ולרוץ קדימה על אף חוסר הרצון בכך רק על מנת לאשר ולחזק את "העתיד לבוא"..... למה אני כזו מיואשת וחסרת החלטה תמיד? מה אתה מייעץ לי כרגע מלבד הצורך בטיפול ארוך טווח.??

היי אלונה, אני חושבת שהתשובה לשאלה שלך נמצאת במה שכתבת: מצד אחד למצוא את עצמך במקומות עבודה שאולי לא ממש מתאימים לך, ומצד שני אי-רצון להתקדם לתפקיד עם דרישות גדולות יותר. הרבה אנשים מתפשרים, משום שלא תמיד אפשר למצוא את העבודה האידאלית (אלא אם רוכשים מקצוע שמאפשר עבודה עצמאית לחלוטיו, וגם אז לעתים קשה להתבסס). יש מכונים שונים שעוסקים, בין היתר, בעריכת מבחנים להתאמה מקצועית. ניסית את האופציה הזו? אולי תקבלי רעיונות חדשים או תגלי, שאת בכיוון הלא נכון... ואולי לא. אבל זו אופציה ששווה לנסות. גב כלכלי חשוב מאוד בימים אלה, ולכן כמובן שהנטיה הראשונית היא לכתוב לך, תשארי במקום העבודה שלך. זה מבטיח לך, לפחות בהווה, הכנסה קבועה. מה גם, שבקו"ח רצוי שיהיו כמה שיותר מקומות עבודה שבהם עבדת לאורך זמן, משום שדילוג ממקום למקום מרתיע מעסיקים פוטנצילאיים. אני לא בטוחה שזה מנחם, אבל העתיד עמום בשביל כולנו. כמובן שחשוב להסתכל קדימה, אבל מה שיש זה ההווה, ובו חשוב להשקיע. ציינת שעבודה בשירות לקוחות לא מתאימה לך (ואכן מדובר בעבודה אינטסיבית מאוד). השאלה שלי היא, מהו התחום שבו את חושבת שתוכלי להסתדר על הצד הטוב ביותר? ולשאלתך - תמיד רצוי וכדאי לאמץ גישה חיובית יותר, בד"כ זה עובד כמו נבואה שמגשימה את עצמה; גישה פסימית לא מועילה משום שהיא מבטלת מראש אפשרויות וסיכויים. גישה אופטימית לא סוגרת את הדלת על העתיד, אלא מאפשרת לעשות מאמצים גדולים יותר על-מנת להגיע רחוק יותר. שאלת מה אני מייעצת מלבד טיפול ארוך טווח. את חושבת שזו אופציה רלוונטית עבורך? לדעתך תוכלי להיעזר בטיפול כזה? (בהתייחס למה שכתבת בסוף, על היאוש והקושי בקבלת החלטות). הרה.

שאמרו כי העשיר האמיתי הוא זה השמח בחלקו. לדעתי זה גם נכון לגבי אושר. אני הייתי מייעץ לך לפקוח עיניים ולברר על מקומות עבודה חילופיים, אבל להשתדל לשמוח במה שיש. ויש תמיד מעלות למקום שאת רגילה ומכירה מאשר מקום חדש שאין לך צל צילו של מושג מה הוא טומן בחובו. שיהיה לך בהצלחה.