למה לעזאזל החיים כאלה קשים?בבקשה כנסו!
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?
היי אמיר, את שאלת החיים הקשים שואל כמעט כל אחד מאיתנו בשלב זה או אחר במהלך החיים. אבל צריך לשים לב, שהחיים אומנם יכולים להיות קשים, אבל בד"כ מדובר בתקופה כלשהי, כזו שיש לה התחלה ויש לה, וכשנמצאים בתוכה נדמה שכל החיים כאלה. והם לא. עובדה שבאופן כללי יכולת לכתוב על התקופה שלפני הצבא שהיה לך טוב, וגם בצבא - עד הפציעה. ואז נפצעת (בקשר לאחוזים שקיבלת; אני לא מתמצאת בכללים של צה"ל, אבל כן יודעת שגם באזרחות - אם נפגעת בצורה כלשהי - צריך להילחם בשיניים ובציפורניים מול ביטוח לאומי כדי לקבל אחוזים מתאימים; הנטיה שלהם היא לתת תמיד פחות ממה שמגיע, כדי שלא יצטרכו "לבזבז" כסף). ונדמה שהפציעה שלך היתה נקודת מפנה מסוימת, שלאחריה דברים התחילו להשתבש לך... אותה חברה שנפרדה ממך אחרי 9 חודשים הסבירה לך מה עמד מאחורי ההחלטה שלה? אתה משער שכנראה שלאמא שלה היתה יד בדבר, אבל אתה לא בטוח בקשר לזה... ועכשיו הכרת מישהי חדשה, ששומרת אותך על אש קטנה... אמיר, אולי זה רעיון לא רע עבורך? אולי אתה באמת צריך "תקופת צינון" מקשרים עם בחורות אחרי שנפגעת פעמיים? ואני ממש לא מתכוונת לכך שתתנזר מנשים מעתה ועד ועולם. אלא שתיקח זמן לחשוב האם אתה מסוגל להיכנס לקשר חדש, בלי לגרור איתך פנימה את הפגיעות הקודמות. ומה זאת אומרת שאתה "תקוע עם ההורים שלך"? מה מחזיק אותך בבית, איתם? וכן, להרבה מאוד הורים קשה לראות ולהבין, שה"בייבי" שלהם כבר גדול ויכול להסתדר בעצמו בעולם, ולקבל את זה, שאם תצטרך מהם משהו או סתם תרצה מקום לחזור אליו מפעם לפעם, תמיד תדע שהם שם. ועל זה שר אריק איינשטיין "עוף גוזל". תחשוב קצת על השיר בהקשר של ההורים שלך ותנסה לחשוב על הצד שלהם. לא בהכרח לקבל את כל מה שהם עושים, רק להבין. חטפת אגרוף מחבר?! מה עשית לדעתו שהצדיק אגרוף? ומה אם חברים אחרים? כאלה שהיו לפני הצבא או שהכרת במהלך השירות? והשאלה הכי גדולה: "מה מטרת החיים?" אמיר, אני חושבת שהתשובה שלי לא תעודד אותך ברגע ראשון, אבל תיקח את הזמן ותחשוב עליה, בסדר? לקיום של המין האנושי אין שום תכלית! זה קיום חסר משמעות לחלוטין. ולכן כל אחד מאיתנו צריך לגדול ולמצוא לעצמו בעצמו את אותם דברים שכן מעניקים משמעות. זה אינדיבידואלי מאוד... עבור הרבה אנשים, קשרים קרובים עם אחרים מעניקים משמעות עמוקה לחיים. יש אנשים, שמשמעות החיים עבורם היא השגת סטטוס מקצועי כלשהו וכו'... שבוע טוב, הרה.
אמיר, אני רק יכול לתת לך את נקודת מבטי על מה שרשמת כאן. אין לי כוונה לפגוע או לאכזב אותך בכל מה שאני רושם ולפעמים זה יראה כאילו זה קל אבל תאמין לי שזה לא. אני יכול להגיד שכל אדם נתקל במהלך חיו בשאלה זו או אחרת לגבי למה החיים כל כך קשים. אני מבין שעברת אכזבות ודברים קשים מאוד החל מהפציעה; אתה גם הזכרת שבעבר הייתה לך בעיה של בטחון עצמי. תשאל את עצמך האם אתה חושב שעדיין יש לך את בעיית הבטחון העצמי? אני מאמין שבעיה בבטחון עצמי באה במקור מכך שאתה נותן יותר לאחרים ממה שאתה נותן לעצמך, בכל המובנים. תתחיל לתת לעצמך, תתחיל להאמין במי שאתה, תפסיק "לדפוק חשבונות" לאחרים, זה מאוד קשה ליישם את זה במיוחד שאתה צריך לעשות את זה לעצמך, לעשות מן סוג של סוויטש בראש וזה קשה יותר כשהבעיה קיימת כבר הרבה זמן. מאז הפציעה שלך, סביר להניח שהתאכזבת מהדרך שבה התייחסו לבעיה שלך שהיא אמיתית וקיימת. אין לי יותר מידי מה להגיד לך על זה, זה פשוט חוצפה של המדינה שאדם שנפצע באמת צריך להלחם בשיניים על מה שאמור להיות שלו מלכהתחילה. לגבי הפרידה שלך מהחברה. זה לדעתי הפרק שהכי השפיע על מה שאתה מרגיש כיום בגלל שהכל נפל עליך באותו הזמן. כל השאר הוא פשוט נגררת של הסיטואציה הזו וכל אכזבה שקיבלת אחריה רק העצימה בפניך את ה"בעיה הלא פתורה הזו", האכזבה מהבחורה שהסתירה בפנייך את האמת למרות שהיא ידעה שאתה דוגל בקשר כנה ואמיתי והבחורה שמשאירה אותך על אש קטנה הן לדעתי הדבר שמעצים את הכאב מהפרידה שעברה שלפי דבריך היתה טובה ונגמרה סתם. אני מבין שעכשיו אתה מרגיש נבגד מכל הכיוונים, גם הצבא, גם החבר שלך וגם הבחורה שאתה איתה בקשר, בצדק,אבל לדעתי אתה פשוט נותן לכל הדברים שסובבים אותך יותר משמעות ממה שבאמת צריכה להיות להם. לסיכום, אני מאמין שאתה צריך לפתור את בעיית "חוסר הבטחון העצמי" שלך ואני שם את זה במרכאות בכוונה כי אני מאמין שחוסר בטחון עצמי היא עוד אחת מהבעיות שאנחנו מפילים על עצמנו. דבר עם חברים שלך על הנושא, דבר על ואל עצמך, תפסיק לתת משמעויות לכל מה שאנשים חושבים, לכל אחד יש את חופש הביטוי שלו ואיך שהוא בוחר להתבטא זו הבעיה שלו בלבד. אל תיקח את מה שאחרים אומרים או רוצים ללב, תרגיש טוב עם כל דבר שאתה עושה ותעשה הכל בהרגשה טובה עם עצמך, תיקח כל דבר שאנשים אומרים על המעשים שלך בערבון מוגבל,וכמו שלהם יש את הזכות להתבטא בחופשיות גם לך יש את הזכות לעשות ולהתבטא איך שאתה רוצה. תשים את הדגש עליך ולא על הסובבים כי כרגע הסובבים הם אלו שמגבילים אותך מלהיות חופשי, להיות אתה. בהצלחה בהמשך הדרך, חזק ואמץ. דורון.
דורון שלום! קודם כל ממש תודה על העזרה.שנית,אתה צודק,זה משהו שלא הדגשתי במכתב אבל יש לי בעיות די רציניות עם בטחון עצמי,למרות שתמיד הייתי מקובל,והיו לי הרבה חברות ויצאתי עם בנות,וידעתי להסתדר עם אנשים זה לא עוזר לי,אני תמיד חסר בטחון וזה נמאס לי בנוסף לכל הצרות האחרות,זה משהו שאני לא מצליח להתנתק ממנו,הרצון להיות מקובל על כולם,ושכולם יחשבו עליי טוב,הרצון לנבא מה אחרים חושבים עליי...אני ממש רוצה להגיע למצב שלא אכפת לי ממה שאנשים חושבים עליי אבל זה פשוט לא יוצא...יש בי מן פחד שלא יאהבו אותי,זה הפחד הכי גדול שלי!!!
דע, שבכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך החושך, ככתוב: "בצר הרחבת לי". וצריך האדם להתבונן היטב ולחפש אחר ההרחבה שבצרה, ומתוך כך יהיה לו קל יותר להמשיך ולחזק את עצמו ולהגיע לשמחה. (רבי נחמן מברסלב) הכל, הכל הכל הכל הכל לטובה. תאמין לי, גם אם זה קשה, עברתי גיהנום עלי אדמות וסוף כל סוף אני מבינה. ואל תשכח - אחרי כל ירידה גדולה-----------------------עלייה גדולה. חכה, תזכור לא להתייאש, והכל יתהפך לטובה. הסבל שלך הוא לא לשווא, חס וחלילה. שולחת לך הרבה חום וברגע שתבין את העיקר - לא לפחד כלל - הכל יסתדר - מבטיחה.
אתה בן 21 אני מתקרבת לגיל 25 , כל מה שהיה זה רק מערכת יחסים אחת רצינית שגם היא לא הייתה הדבר הכי בריא בעולם. כן גם אני משרדת סופר ביטחון עצמי כולם בטוחים שהכל מה זה טוב אצלי אף אחד לא יודע מה עובר או עבר לי בראש אי פעם. "לפעמים אני צוחקת וכולם חושבים שטוב לי ,החיוך שלי בעצם מטשטש עקבות...הכרית שלי כבר לא סופג את הדמעות". אני יודעת שאני אמורה לכתוב לך מכתב עידוד ולהגיד לך -גבר תצא מזה, אבל אני פשוט מזדהה איתך. מישהי כתבה לך שבסוף הכל מסתדר? לא יודעת מה להגיד לך אני לא מנסה לבאס אותך חלילה אבל משום מה אני מבינה אותך. אז בוא נקווה ביחד שבאמת יהיה בסדר.......?
היי,תודה על התגובה....רק היום היה לי הזמן לענות לה...אני עובד כל יום 12 שעות 6 ימים בשבוע וזה גם עוד משהו שמבאס אותי! בטחון עצמי זה משהו נפוץ,יצא לי לברר קצת בנושא,זה נקרא חרדה חברתית,ויש את זה להמון,בד"כ זה הכל בראש והכל לא אמיתי אלא הזיות ופארנויות שאנחנו יוצרים לעצמנו,כך שבגדול אנחנו בסדר,את בסדר!!!אני בטוח בזה!!!אני בטוח שאין לך במה להתבייש,מקווה שיהיה לך יותר טוב בחיים...באמת...מה את אומרת?
