שעמום

הבעיה שלי זה שאני משתעממת מהר מדברים. סדר היום שלי הוא כזה: עבודה ולישון. לישון ועבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים שלי. ניסיתי לרכוש לי תחביבים. ניסיתי למשל פיסול, כי אני טובה בלעשות דברים עם הידיים. הייתי בחוג פיסול במשך חודשיים ונהניתי מאוד. פתאום התחיל להופיע אצלי חוסר חשק, ובגלל שתחביבים עושים לשם החשק, הפסקתי. עכשיו למשל אני יכולה ללכת לחוג פיסול והידיים שלי לא ירצו לזוז. אני לא יכולה להכריח את עצמי. פעם גם הייתי בחוגי קרטה, אורגן, ג'אז, ריקודי בטן. ותמיד אותו הסיפור. בהתחלה התלהבות ואח"כ מתגלה חוסר עניין. אני חייבת למצוא לעשות משהו מרגיע ושהפעילות היחידה שלי לא תהיה רק עבודה ולישון. אני זקוקה למנוחה רוחנית מהעבודה. במציאות היומיומית שלי אני מאוד נשחקת וקשה לי לחיות ככה. לרוב אני ממש רוצה למות. עכשיו מתוך שיעמום וחוסר סיפוק אני זוללת ומשמינה. אני כאילו מנסה למצוא סיפוק באוכל. בסופו של דבר גם בזה אני לא מוצאת סיפוק, מה שלא מונע ממני להשמין... אני כבר לא יודעת מה לעשות.

מירה, חוסר היכולת להתמיד יכול לנבוע מכל מיני מקומות... מצאת לך פעם זמן כדי לעצור ולשאול את עצמך: "לאן אני רוצה להגיע בחיים? מה השאיפות שלי? איפה אני רואה את עצמי בעוד x שנים?" פשוט לשאול את עצמך את השאלות הללו, שעל-פניו נראות פשוטות מאוד... הן באמת פשוטות. התשובות לא. זו משימה הרבה יותר קשה ממה שנדמה, אבל מכיוון שהתשובות נמצאות רק אצלך, לפעמים צריך להוציא אותן החוצה, ולא לתת להן לחכות שם עד אין קץ. ובקשר לאכילה - אכילה לא מבוקרת יכולה להיות גם תוצאה של שעמום. כבר מזמן יודעים, שאנשים משתמשים באוכל כתחליף להמון דברים; האוכל נותן לנו סיפוק מיידי אבל זמני. הוא אינו מהווה פתרון אמיתי ונחרץ לבעיות כאלה או אחרות שכנראה מטרידות אותך ברמה שאינך מודעת אליה. בשלב הראשון את יכולה לנסות ולעבוד עם עצמך על חוסר היכולת להתמיד בתחומים שונים שמעניינים אותך (לעשות מעין חקירה עצמית יסודית). ואם זה לא עובד עבורך כפי שהיית רוצה, תמיד אפשר לפנות לגורם חיצוני שיכוון אותך. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, קואוצ'ינג, סדנאות של מודעות עצמית ועוד... מה שמתאים לך ומדבר אלייך במיוחד. שבת שלום, הרה.