מזדהה עם מאיה

היי אני מזדהה לחלוטין עם מכתבה של מאיה גם אני מרגיש ככה . מבחינת העולם או לפחות המדינה שאנחנו חיים אני אמרו להיות מוצלח לומד בפקולטה יוקרתית באונ תא חייל קרבי בצבא ומה לא? העניין הוא שבעייני אינני מוצלח ולא מבין בשביל מה אני חי ככה וההגדרה של העם כמוצלח לא נראית לי אני אפילו שונא את המוצלחים אני התמכרתי ללוזריות שלי בצורה שאני משדר את זה לאנשים ולא אכפת לי זה נובע משנאה עצמית גם בפקולטה שאני לומד באונ אני מרגיש עוף מוזר לא מרגיש שאני מתחבר לאנשים אף פעם לא הייתי במצב כזה הבדידות התל אביבית הזו הורגת אותי פעם שהייתי ילד כל הזמן הטלפונים לא היו מפסיקים לצלצל כך היה גם שהיתי חייל קרבי ושהייתי יוצא לסוף שבוע אחר כך חברה בקשר של כמה שנים ומאז הפרידה הבדידות הנוראית הזו. באונ אני מסתובב כולם באים לומר לי שלום אני מאחר לשעורים כי אנשים רוצים ואוהבים לדבר איתי אבל עדיין אין לי חברים ללכת לסרט או משהו זה די דיכוטומי מצד אחד באונ או בעבודה אני המצחיק שכולם אוהבים לדבר איתו מצד שני הבדידות שהורגת אותי זה מעציב אותי מאוד במיוחד במצב שאני נמצא בו. יש לי שני חברים שהם כמו אחים שלי עוד מהצבא רק שאחד בחול אחד גר לידי אבל הוא כל היום עסוק בלריב עם חברתו שמשגעת אותו התעלקתי עליו כמה פעמים אבל לא נעים. אני מתגעגע גם לטיפול הפסיכולוגי אבל אין לי כסף חשבתי שהמעבר לתא ייטיב עמי והוא אכן עזר לי אני יותר פעיל מאשר בשנה שעברה שבה ישנתי ימים ולילות כי התחמקתי מהמודדות עם העולם אבל הבדידות האינסופית הזו הורגת אותי אני אדם מאוד חברותי וכל מהלך חיי היו לי הרבה חברים אני לא רגיל למצב שנוצר בשנה וחצי האחרונות לייאוש ולבדידות הרה אני מחזיק ממך(: יש לך תשובה? אני יודע בוודאות שזה לא קשור לאופי שלי עובדה רוב חיי לא הייתי בודד זה קשור לאיזשהו צרוף מקרים ובשלב שבו אני נמצא בחיי מה לעשות???

היי. מבין כל הדברים שכתבת - וכולם חשובים באותה מידה - המשפט "אני מתגעגע גם לטיפול הפסיכולוגי" תפס אותי. נכון, טיפול פרטי משמעו הוצאה כספית מצטברת לא מבוטלת, בעיקר עבור סטודנטים. אבל יש היום אפשרויות פחות יקרות - טיפול באמצעות השירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה, טיפול דרך קופ"ח או טיפול במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש (האחרון - חינם לחלוטין). את ההרגשה שלך לגבי עצמך, הרגשה שאינך מצליח לשנות בכוחות עצמך, אחרים לא יוכלו לשנות עבורך. לא משנה עד כמה תהיה מוקף בחברים/מכרים/משפחה... בסופו של דבר זו הדרך שבה אתה תופס את עצמך כשאתה לבד, ועל זה חשוב לעבוד בטיפול. מה, בעצם, השתנה לדעתך בשנה וחצי האחרונות שיצר את תחושת הבדידות הזו? ואולי התבגרת והבנת, שלהיות מוקף באנשים כל הזמן זה לא באמת פתרון לאיזושהי בדידות קיומית (והרי כולנו נולדים לבד ומתים לבד), משום שהפתרון נמצא רק בך, בלי קשר לאנשים שסובבים אותך. שבוע טוב, הרה.

הבעייה היא שלא הצלחתי למצוא זוגיות חדשה כשנה וחצי וגם לא מצליח להכיר אנשים חדשים זה יישמע מטומם והזוי אולי אבל אני מתגעגע לחיבוק אוהב(ולא רק של הורים שלי(: ) וזה גורם לי לעצב רב במיוחד במצב שבו אני נמצא היום יום רביעי יש לי בדיקות לאיידס ואני חושש מאוד אבל את הדכאון הכללי אני מרגיש כשנה וחצי חוסר סיפוק מהחיים וחוסר הרגשת שייכות כשהייתה לי חברה הרגשתי שלם עם עצמי החוויה עם נערת הליווי גורמת לי להתגעגע אליה ממש דבר שלא קרה קודם כי היה לנו קשר תמים ויפה שנמשך מספר שנים ואני מתגעגע לזה.דבר שלא יקרה שוב לאחר שהייתי עם נערת ליווי שום קשר שיהיה לי לא יהיה תמים ומיוחד אין יום שאני לא מצטער על ההחלטה הטיפשית הזו דבר נוסף החוויה עם נערת הליווי גרומת לי לפחד מלמצוא קשר חדש ומקיום יחסי מין כמו כן אני כל הזמן חושש ממחלות החשש לקיים יחסי מין נובע מההכרות הטובה שלי עם כל המחלות הנוראיות הללו