חדשה אצלכם אך זקוקה נואשות למלה טובה....

חברים יקרים, קודם כל אני שמחה כל כך שמצאתי פורום כזה במר יאושי מכיוון שבדרך כלל אני לא פונה באינטרנט לסיוע כלשהו. אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי בכזה מבוי סתום, כאילו העולם כולו החליט לעשות יד אחת נגדי ולא. אני לא סובלת משום פסיכוזה או בעייה נפשית וזו לא פאראנויה. כדי שתבינו במה מדובר אחלוק איתכם את מה שקורה לי לאחרונה. ובכן, נורא נורא רציתי ליישם אהבה ישנה שלי וללמוד תחום מסוים של הרפואה המשלימה. לא חשוב איזה. סיימתי את לימודי בהצטיינות לפני כשנה. לפני כן עסקתי בהנהלת חשבונות תחום שלא ממש אהבתי כי הוא טכני וקר ואין בו מגע עם אנשים אבל אתם יודעים, משפחה ילדים, משכנתא וחייבים. ברגע שרק יכולתי עשיתי הסבה ונהניתי מאד מהלימודים וגם קיבלתי פידבקים מאד חיוביים מהמורים שלי ומהסטודנטים במכללה. מה שקורה הוא שיותר משנה אני מחפשת עבודה בתחום. ניסיתי ממש כל דרך. כשכירה במרפאות מסוימות, כפרי-לאנסרית במרפאות קיימות, בכל מיני מקומות. באתי, ישבתי, הצגתי את עצמי, הבאתי קורות חיים ורזומה (שאולי לא יפה להשתחצן אבל הוא בהחלט ברמה) אני אשה שנראית טוב, אני חייכנית ויוצרת יחסי חברה מהר, אמפטית. נורא סליחה, על חוסר הצניעות אבל אני מוכרחה כי אני זקוקה לעצתכם. אפילו ניסיתי להתנדב בכמה מקומות. כן ללא שכר. הצעתי את עצמי. התגובות כלפי הן מאד נחמדות, לבביות,אנשים לוקחים את מספר הטלפון שלי ונפרדים ממני בחום רב. אבל, מה שקורה בשטח הוא שמעשית שום דבר לא יוצא מזה. ממש שום דבר. זה כל כך מייאש אותי. אני מתקשרת שוב והאנשים נשמעים כנים לגמרי בתשובות שלהם. בכל מקום מין ביש מזל אחר. היום לא צריכים, הם ייצרו קשר, אני מקסימה וכו'.... אני כבר לא יודעת מה לחשוב. למה? מתייעצת עם אנשים קרובים. מבקשת שיגידו לי אם משהו בהתנהגות שלי, בסגנון הדיבור, ממש מוכנה לקבל הכל רק כדי לדעת מה כאן לא בסדר? למה זה לא מסתדר? במר יאושי, כמו שכתבתי ישבתי היום מול המחשב וחיפשתי מקום לבטא בו את התסכול והייאוש שלי ואולי לקבל איזו עצה או מילה טובה. כל דבר. מחכה בכליון עיניים לתשובות מאירות.

היי יעלי, הפורום הזה במיוחד לא מבקש "אישור כניסה" בצורת הפרעה או מחלה נפשית... אני מניחה שגלישה קצרה בפורום תלמד אותך, שאפילו דיון על כלבים מתקבל כאן בברכה. שוק העבודנ אינו סבלני במיוחד כיום עבור מחפשי עבודה. מי יודע? חוזים שב - 2010 העניינים יהיו טובים יותר... אבל ברור לי שאת לא יכולה לחכות עד אז, את צריכה לפרנס משפחה. אני אגלוש רגע לסיפור קצר - אני מכירה מישהי שלמדה קוסמטיקה. היא החליטה לפתוח קליניקה בבית - עסק רווחי בתנאי שיש לך מעגל לקוחות די גדול, קבוע ויציב. מכיוון שעירנו רוויה בקוסמטיקאיות (וגם ערים סמוכות), היא מתקשה לגייס לקוחות חדשים, ומצליחה לאסוף בכל פעם אחד. כדי לא להישאר נטולת הכנסה, היא התחילה לעבוד במקום אחר - רק עד שהיא תתבסס מבחינת לקוחות. היא יודעת שזה יכול לקחת גם שנה-שנתיים, אבל היא החליטה שלא לוותר על השאיפה שלה, ולעשות כל מה שצריך בשביל להגשים אותה. ואחרי הסיפור הזה אני חוזרת אלייך - כתבת שיש לך מקצוע, אבל שאת לא נהנית ממנו. האופציה של לחזור ולעסוק בהנהלת חשבונות באופן זמני לא ממש קורצת, אבל כשהפרנסה עומדת על הפרק, לפעמים צריך להתפשר. ובמקביל - לא לוותר על החלום שלך!!! להתדפק על כמה שיותר דלתות, גם כאלה שכבר נפתחו בפנייך באופן חלקי. להזכיר לאנשים שאת עדיין בסביבה ועדיין מעוניינת לעבוד אצלם/איתם. זו תקופה קשה ומייגעת, אבל משתלמת. מעולם לא ראיתי קו"ח שלך או ראיינתי אותך, ולכן אין לי אפשרות לנסות ולנחש מה הבעיה - אם בכלל - שמפריעה לך למצוא עבודה. אגב, יש כיום מכונים שעוסקים גם בהכנת אנשים לראיונות עבודה. אני מניחה שאפשר למצוא אותם באינטרנט, עם קצת סבלנות. בהצלחה, הרה.

אל יאוש. יש מה שנקרא: מזל נאכס. כאדם מאמין, אני מבין שאין הרבה הגיון בדברים האלה. אני עצמי גם עברתי דברים דומים בנסיון להשיג עבודה. מקום שחשבתי שהצלחתי מאד בראיון, לא קיבל אותי. מקום אחר שהיה נראה לי כי פישלתי בגדול, פתאום הציע לי עבודה. אין בזה הגיון. אל תחפשי פגמים בעצמך. פשוט צריך להמשיך להתראיין, עד שמגיע המקום המיועד מהשמים. ביהדות זה נקרא השתדלות ובטחון. אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו, ומהעבר השני, לשים את מבטחו בבורא העולם, ולא לסמוך אך ורק על כישוריו וקשריו. אני מאחל לך בהצלחה רבה. ושתמצאי מקום עבודה מעניין ומאתגר בקרוב. ביי אגב, למה לא חשוב איזה רפואה למדת ? זה מאד חשוב. אולי בכל זאת תספרי לנו קצת על זה ? תודה.

אין לך מושג כמה דבריך חיממו את לבי. שאלתי את עצמי, מדוע דווקא דבריך גרמו לי להתרגשות כה גדולה ולנחת רוחנית, ומצאתי: בגלל האמונה. גם אני כמוך מאמינה מאד ביד מכוונת, בבורא עולם, באבא שלנו הגדול, הרחמן, האוהב. ודווקא בימים קשים אני מדברת איתו ושואלת מדוע? כאילו, אם זה איזשהו שיעור שהוא רוצה ללמד אותי לפחות שאבין מה זה אומר. כי אני לא מבינה. אתה מבין, עבודה בשכר, זה איכשהו מובן. המשק מצוי בקשיים כלכליים. אבל, דברתי גם על התנדבות. ופה זו היתה ממש סטירת לחי. אבל, כמוך ,אני מאמינה, שהכל לטובה ואם הוא רוצה כך סימן שכך זה הכי נכון וטוב לי לעכשיו, ומקווה באמת לימים טובים יותר. לא התכוונתי להסתיר את מה שלמדתי פשוט חשבתי לא להעמיס עליכם פרטים מיותרים. אך אם אתה כבר שואל, אז כך: תזונה טבעית, רפלקסולוגיה, שיאצו, פרחי באך. אני חושבת שהתסכול שלי נובע מכך שאני מטבעי מאד אוהבת לתת ולעזור, זה הרבה יותר מהקטע הכספי, אחרת לא הייתי פונה להתנדבות, ופה כאילו משהו נעצר. שוב, המון תודה שלומי על המלים החמות.