עזרה-מעט ארוך

שלום, רציתי בבקשה ראייה שונה מבחוץ והדרכה איך להתמודד. אני נשואה 4 שנים עם ילד בן שנתיים. הבעיה שלי כמו אולי להרבה עם חמותי. חמותי היא טיפוס שעל פניו נראה נחמד מאוד אבל יש בה משהו צבוע שקשה לי עם זה. היא מאוד מתנשאת במראה שלה ובדרך שהיא מדברת אליי, תמיד היא מנסה לתפוס אותי טועה בדיבור או במעשה, תמיד מנסה להוכיח אותי, לעולם לא החמיאה לי על כלום, לא על מראה, לא על הבית שלנו ולא על הדרך שאני מטפלת בבן שלי. היא אפילו ציינה בפני הגננת של הבן שלי שהבן שלי מפותח בזכות טלויזיה ומחשב ואותנו כהורים ציינה שלישים. נו באמת? אם אני טועה במשהו היא תענה בדיפלומטיות אבל בזילזול שרק אני עם ההבחנה הנשית שלי קולטת. הנשיקה שנפגשים כמעט לא נפגשת בלחי (זה גם באשמתי כי אני לא מסוגלת להיות צבועה). נראה לי שהיא מתעצבנת אם יאמרו לה שהנכד שלה דומה לאמא שלו ולא לבן שלה. וכשנאמר ההפך היא מדושנת עונג. היא מעולם לא החמיאה לבעלי שהוא הבן שלה על כלום... לעומת זאת לאחים שלו היא כל הזמן מחמיאה. יש לי עוד הרבה דוגמאות אך אני לא רוצה להלאות. בקיצור שאלתי איך להמשיך לנהל חיים תקינים ביני לבין חמותי בלי הרגשת הגועל שאני מרגישה כל פעם שאני מגיעים למצבים מעצבנים כאלה, אני כמובן לא אומרת כלום ושומרת בבטן אבל אני מרגישה שבזמן האחרון כשהיא עונה לי לא יפה אני עונה באוטו טון ואני שונאת את זה. לי ממש חשובה האינטונציה יותר מהמילים!

היי תהילה, את צודקת בכך שכתבת, ש"בעיית החמות" מטרידה נשים רבות, וגם כאן בפורום יש מדי פעם פניות בנושא. בסופו של דבר צריך לזכור דבר מאוד חשוב - כשמתחתנים מקבלים גם את המשפחה של בן הזוג כחלק מן ה"עסקה". זה לא אומר שצריכים להיות מתחים וחיכוכים בינך לבין חמותך, אבל הרבה פעמים מתחים כאלה נוצרים מסיבה מאוד מרכזית - הגבר (בעלך במקרה זה) מוצא את עצמו קרוע בין שתי נשים מרכזיות בחייו - אחת שילדה וגידלה אותו, והשניה שאותה הוא בחר כבת זוג לחיים. מעניין לדעת מה בעלך אומר על הדברים שכתבת - הוא נוקט עמדה כלשהי? מצדד בך או בחמותך? ועוד משהו, ניסית פעם לנהל עם חמותך שיחה בארבע עיניים על כל הדברים האלה? ללבן דברים ולהיבן אחת את נקודת המבט של רעותה? לא תמיד זה פשוט, ובטח שאי-אפשר להבטיח שזה גם ישנה משהו, אבל הרבה פעמים זה הצעד הראשון (והחיוני) לשיקום היחסים. הרה.

בעלי מאוד מצדד בי. הוא אומר משפטים כמו: "אל תתיחסי אליה" "מה אכפת לך מה היא אומרת או חושבת". אם אני מספרת לו שהיא עונה לי לא יפה ובזלזול, זה מכעיס אותו אבל הוא בגישה של לא להתייחס. לדבר איתה אני לא מסוגלת, משהו בה משתק אותי לגמרי, טון הדיבור שלה והמבטים שלה כלפיי כשאני מדברת משתקים אותי. זה גם כמו מחלת נפש, יום אחד היא הכי נחמדה בעולם ויום אחר היא עוקצנית וביצ'ית אם אפשר להגיד. אני חושבת שהיא מקנאה ביחסים שלי עם גיסתה. אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה ואנחנו נפגשים איתה על בסיס שבועי ושמתי לב שאם היא שומעת שהיינו איתם פה ושם זה מפריע לה (לפי קריאת הבעות). אני מרגישה גם שהיא מתחרה איתי, מי יותר יפה ויותר מודרנית ואמא טובה יותר ואישה טובה יותר. היא לא שמנה אבל היא כל הזמן עושה דיאטות כאלו שאסור לאכול כמעט כלום... ומנסה להיכנס לבגדים שאפילו אחותי בת ה-17 לא תלך איתם....