התמודדות עם כישלון
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום וברכה הייתי בבקשה מעוניין לדעת איך רופאים "מחסנים" את עצמה מפני כישלון רפואי. לדוגמא: כאשר מגיע אדם במצב קריטי לבית חולים שבכל הדרך מנסים להנשימו ולפעמים נותר לרופא קבוע מוות. הייתי רוצה לדעת איך הרופאים מתמודדים עם התחושה הנוראה הזאת? איך הם לא "נופלים" ועדיין יש להם את האמביציה לעזור לרבבות חולים? תודה מראש בר
הי בר, נתחיל בזה שכל רופא, בלי יוצא מן הכלל, ולא משנה מה תחום התמחותו נתקל בכשלונות במהלך הקריירה שלו. כמובן שלא כל כשלון מסתיים במוות, אבל כשלון זה כשלון. במהלך לימודי הרפואה מכינים את הרופאים לעתיד לכך, שלא את כולם אפשר להציל, למרות הרצון והתקווה. אני לא יודעת אם הרופאים ממש "מתחסנים", אבל ככל שהם צוברים ותק ונתקלים יותר ויותר במקרים של כשלון, נוצר איזשהו מחסום פסיכולוגי שמונע מהם להתמוטט. אני מניחה שאם תדברי עם רופאים, רובם יגידו לך שבתחילת הדרך היה להם הרבה יותר קשה להתמודד עם אובדן של חולה. רופא טוב צריך לזכור, שלמרות שבועת היפוקרטס וכישורי הרפואה שלו, הוא לא אלוהים! אם אדם מת מוות מיידי (בתאונה, פיגוע, דום לב וכן הלאה) הרי שאין לרופאים מה לעשות. ואת צודקת - קורה שאדם מגיע בחיים לבית חולים, אך נפטר מיד לאחר הגעתו. אך ברוב המקרים מדובר בפציעה/פגיעה אנושה, ובלתי אפשרי להציל את האדם. מה דעתך להיכנס לפורומים השונים, שמנוהלים ע"י רופאים, ולשאול אותם את השאלה? אני מאמינה שתקבלי תשובות מעניינות מאוד וממקור ראשון.... הרה.
היי, קוראים לי הילה בעייתי היא שבחטיבה ההיתי ילדה של 90+ ובתיכון אני בקושי 50 זה מדכא אותי מוריד לי את מצב הרוח ,את הביטחון ,את ההרגשה הכללית ,אני בוכה יותר הכישלון בלימודים והלחץ של הבגרויות נורא מדכא אותי אני מרגישה שאין לי סיכוי להצליח בכלום אז למה להתאמץ והכי מרגיז אותי שאני כן מתאמצת בכל כוחי ואני נכשלת יואוווווו אני לא יכולה יותר!נ תעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות:-(
