מחלה משפחתית

בעייתי סבוכה : אימי חולת סרטן ואין לה תמיכה בבית (רגשית) מצד אבי -שהוא אדם מנוכר ויש לו מאהבת .אבי אינו דברן כלל וכלל והוא אדיש בצורה קיצונית. אין הוא תומך באימי ומתעסק בענייניו. גם אחותי מתנכרת לאימי -עקב אישיותה הבעייתית גם כן-היא אדם אגואיסט ומנוכר כמו אבי. יש לציין שאימי אדם חם מאוד ואהובה מאוד על סובביה. היא אמנם אדם חזק ושלתטן (במובן הפולני) אך שום דבר לא מצדיק התנכרות כזו לדעתי. מצבה הבריאותי אינו טוב וכך גם מצבנו הכלכלי-אנו בחובות עתק ושוב-אימי היא ה"דואגת" ואבי אדיש ואינו עושה דבר. יש לציין שמצב זה מטריד אותי מאוד-הניכור, הבעייה הכלכלית החמורה ומחלת אימי...אימי ב"ה מתפקדת ,אך נופלת למשכב לעיתים קרובות עקב הטיפולים. אחותי גרה בבית סמוך השייך להוריי ואינה משלמת שכר דירה(היא גרה עם בעלה והם בני 30)-אימי מסרבת לקחת מהם על אף הניכור-אימי לא רוצה שאחותי תתנתק ממנה לגמרי כי היא גם ככה מנותקת... אני כועס מאוד הן על אבי והן על אחותי. כשניסיתי לדבר עם אבי על הנושא הוא אינו עונה פשוטו כמשמעו . אחותי טוענת שכך טוב לה ומספיק לה הקשר הזה-לדבר עם אימי מידי פעם ...(פעם בשבוע) .אימי בת 47 אגב. אבי בן 53. אני בן 22 .... אני הייתי בטיפול פסיכולוגי בקשר לטראומה שעברתי בצבא אך הפסקתי אותו עקב עלות ועקב זה שהוא הפסיק לעזור לי. כל פעם שהעליתי את הנושא של מחלת אימי אמר הפסיכולוג:"עזוב את זה בוא נדבר עלייך" ...יש לציין שגם אימי טופלה אצלו אך הפסיקה כי לא עזר לה ועקב עלות. כפי שניתן לקרוא אני קשור לאימי . אני בז לאבי ולאחותי על הניכור. אני גר בבית אגב עם אבי ואימי ואני נכנס לדכאון כל פעם ומרחם על אימי. אין לי אפשרות לעזוב הבית עקב עלות ועקב כך שאימי מבקשת ממני לא לעשות זאת. אגב עזרתי לה מבחינה כספית. שאלתי: איך מתמודדים עם אבי ואחותי , עם יחסם המנוכר שאינם רוצים לשנות? כיצד אני עושה עבודה עם עצמי להתמודד עם מצב קשה זה? ומה לעשות מבחינה מעשית ? אימי ניסתה לדבר עם אבי אך הוא לא מגיב או שמגיב בבוז ...הם מסוכסכים זה זמן רב ומחכים שדירתנו תמכר אך אין קונה... יש לציין שכל העובדות כאן יש הם כהווייתם-אבי ואחותי מנוכרים וזו לא דעתי האישית בלבד.גם הפסיכולוג אפיין את אחותי כרובוט לאחר ששמע ...ודאי שיש בהם צדדים אחרים אך לפחות לא כלפיי אימי. ברצוני לעשות מעשה קיצוני שיערער אותם במיוחד את אחותי כגון להפסיק לדבר איתה בכלל (לא שכרגע אני מדבר הרבה) ובכלל לנקוט ביד קשה נגד שניהם. לי אין בעייה כמו אימי -אני בול עץ למי שאני חושב שהוא מנוכר. אין לי רגשות כלפיהם בניגוד לאימי שתמיד אבל תמיד נתנה מעצמה על אף יחסם... אמרתי לאימי שתיתן למעקלים לבוא-הבית רשום על שם אבי -אך היא אינה מסוגלת -היא דואגת ותמיד דאגה לצד הכלכלי ובכלל להכל...אבי הוא פלקט ...עובד מ8-17 ובסופ"ש יוצא לפאב...האם אני מגזים? מה עליי לעשות? אין לי כסף לפסיכולוג והוא גם ככה לא עזר ממש... אני יכול לתת לאימי עזרה כלכלית-טיפוליה עולים הון-אך מה לגביי יחס אבי ואחותי לאימי ? אשמח לשמוע דעה נחרצת תודה

הי אמיר, אני מסכימה איתך שמצב העניינים סבוך כרגע. אבל הוריך אנשים בוגרים ומקבלים את ההחלטות שלהם עבור עצמם. לך, כבן משפחה אבל גם כמתבונן מהצד, נראה שההחלטות של אמא שלך לא הולמות את המציאות, אבל אין זה מתפקידך לתקן אותה, גם אם לדעתך היא טועה למשל בכך שהיא רוצה להמשיך ולהחזיק את הדירה עבור אחותך ובעלה. יכול להיות שהפסיכולוג לא התאים במובן של חוסר כימיה ביניכם לבינו. אני יודעת שהעלויות של טיפול פסיכולוגי יכולות להיות גבוהות מאוד, ובטח שלא שוות לכל נפש, אך גם לזה יש פתרון - יש מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, ושם אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי ללא עלות. לעתים יש צורך להמתין בתור תקופה מסויימת, אך החסכון הכלכלי שווה את זה. נדמה לי, שטיפול בהחלט יכול לתרום גם לך וגם לאמך (אגב, היא לא מקבלת תמיכה נפשית במחלקה האונקולוגית בה היא מטופלת? אני יודעת שיש במחלקות האלה עובדות סוציאליות שתומכות בחולים). מעניין היה לשמוע גם את אחותך והוריך... הרי כל אחד רואה את המציאות דרך משקפים אחרים... אני מניחה שיש הסבר כלשהו לניכור של אביך ואחותך, אבל זה הרבה יותר מדי מורכב בשביל לפשט את זה לתגובה בפורום. זה משהו שאפשר להבין במסגרת של טיפול משפחתי, למשל. לשאלתך - אני לא חושבת שאתה מגזים, אבל אני כן חושבת שכדאי שתדאג לעצמך ולא תשקיע את כל הכוחות שלך במצב משפחתי, שאין לך שליטה עליו. הרה.