בדיכאון
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום,רק אציין שאני בת 17,ולא מעונינת בתרופות כימיות. אולי מישהו יכול לעזור לי,אין לי אף אחד אני תמיד פסימית,אני לבד,אני כלכך רוצה מישהו שיהיה איתי ,שידבר איתי,שיבין אותי אבל עם זאת אני לא יכולה להיות בחברה,אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי אני נהיית בול עץ ליד אנשים,לא מחייכת,לא מדברת,אנשים חושבים שאני "עב"ם" כל בן אדם מעצבן אותי,אני תמיד מנסה למצוא מה לא בסדר אצל אנשים,לא אכפת לי מאף אחד. כל פעם שאני מדברת עם מישהו אני מרגישה כאילו אני מזוייפת,ושאני לא מי שאני,אז אני כבר מעדיפה לא לדבר עם אף אחד,או פשוט להיות מגעילה לכולם שיעזבו אותי. אין לי כוח לכלום,כל יום עובר ומתבזבז בשבילי,הבילבול גובר ככל שאני מנסה לצאת לבד מהדיכאון באמצעות טכניקות מנטליות,אבל זה רק אשליה. בפנים אני הרוסה,איבדתי כל אנושיות שבי,אני רק רוצה ששיאהבו אותי. כל פעילות מנטלית בשבילי זו מעמסה כבדה,אבל כל חוסר פעילות מנטלית משגעת אותי. אני באמת שלא יודעת לאן אני יגיע מכאן,איך לחדש את האמון והאהבה לאנשים,איך לחזור לחייך ולדבר ולהיות מי שאני ולהיות שלמה עם זה,איך לחזור להיות בן אדם.
הי, את לא רוצה תרופות כימיות? מה בדבר תרופות הומאופתיות? כנסי לכל בית טבע ותבררי מה יכול לעזור לך. את מתארת מצב לא פשוט, ואני מבינה שרע לך. מה דעתך לפנות לטיפול פסיכולוגי? כתבת שאת מנסה לצאת מהמצב הזה בכוחות צמך, וללא הצלחה מרובה - אז לא לא לקבל עזרה מקצועית כדי לשפר את החיים? הרה.
