עזרה בבקשה

שלום..רציתי להתייעץ איתכם על משהו..יש לי כמה חברות טובות ומן הסתם לכל אחת קצת אופי שונה..אבל יש חברה אחת שאני יותר אוהבת לספר לה דברים כי אנחנו באותו הראש הרבה יותר משאר החברות האחרות. הבעיה היא שהיא טיפוס קצת קריר, כלומר אני חברה טובה שלה כבר הרבה שנים, אנחנו חולקות יחד הרבה דברים בחיים אבל אני יודעת שההתנהגות הזו זה בעצם האופי שלה.זה לא משהו נגדי כלפיי אבל זה בכל זאת מציק לי למרות שאני לא יודעת אם יש הרבה מה לעשות, כי למשל בשיחות מסוימות היא יכולה לזרוק משפטים ציניים שלא כ"כ במקום והרבה פעמים היא נעלבת משטויות.אנחנו כבר בנות 22 ולפעמים אני מרגישה כמו בגן..היא רגישה ובגלל זה יש הרבה דברים שאני חושבת פעמיים איך להגיד לה את זה וזה מעצבן, למה שאני לא ארגיש הכי נוח עם חברה טובה שלי?? ואני מגדירה אותה כחברה טובה אבל לא נוח לי איתה במאה אחוז וכשקורה סתם משהו ובא לי לספר אותו אני שוקלת פעמיים אם להתקשר אליה או לחברה אחרת...זה מתסכל?? מה לעשות?

הי סיון, כתבת שאתן חברות טובות כבר הרבה שנים - ועדיין קשה לך עם קווים מסויימים באופי שלה. את יודעת שהיא כזו ושזה לא מכוון אישית כלפייך, ומרגישה נוח לשתף אותה בהרבה דברים. לגבי המשפטים הציניים - גם אני כזו. אני יודעת שלא תמיד הציניות במקומה, ולכן מנסה לנתב אותה למקומות הנכונים. חשבת לבקש ממנה לחשוב קצת לפני שהיא זורקת איזו הערה צינית? נניח ואמרת לה משהו, והיא השיבה בציניות - אל תחכי, תגידי לה באותו רגע שאת יודעת שהיא כזו, אבל במקרים מסויימים את מצפה לקצת יותר רגישות. ובקשר לזה שהיא נעלבת משטויות, אין לך מה לעשות חוץ מלשים לב מה מעליב אותה - שטותי בעינייך ככל שזה נראה - ולנסות לא להגיד/לעשות את אותו דבר שוב. את יכולה לקבל אותה כמו שהיא ולא להפסיד חברה טובה (מצרך נדיר בימינו), למרות החסרונות שלה (כי לכולנו יש חסרונות; אף-אחד לא מושלם). ואת יכולה לתפוס קצת מרחק, ובאמת לחשוב מה נכון לספר לה ומה לא. תעשי לך מאזן קטן - רווח מול הפסד: מה את מרוויחה מהקשר איתה ומה את מפסידה. אפילו תעשי לך טבלה על נייר. לפעמים כשרואים את הסה"כ מול העיניים קל יותר להבין מה נכון לעשות (מבחינתך). הרה.

עוד משהו..קשה לי כ"כ להבין דבר מסויים. כשהיא עצובה או כועסת היא מביעה יפה מאוד את הרגשות האלו, אבל כשקורה לי משהו משמח ומשהו טוב בשבילי היא אומנם אומרת "איזה יופי, אני שמחה בשבילך" אבל קשה לי לראות באמת את ההתלהבות שלה והניצוץ בעיניים.כי אם למשל זה היה ההיפך אני הייתי מפרגנת לה מאוד ומתלהבת מזה.זה לא שהיא לא תומכת בי פשוט קשה לה לשמוח בשמחתי בצורה מלאה ומכל הלב כשיש לי מקרים שאני משיגה דברים מסויימים שגם היא רוצה בהם.אני לא הופכת אותה לקנאית או משהו כזה אבלאני מרגישה שאין לה את ההתלהבות האמיתית כמו שצריך להיות עם אנשים שאוהבים.. מה דעתך?