בדידות
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
כל הזמן עצוב לי ,החבר שלי עזב אותי בגלל שאין לי ביטחון עצמי, ואכן זה כך ,החברות שלי לא אוהבות אותי והם כל הזמן מגרשות אותי כשאני בסביבה , לרובם יש חבר ורק לי אין ואני מרגישה בודדה , המשפחה שלי סגורה ועסוקה רק בעצמה. , המצב הכלכלי בבית לא טוב, רע לי בעולם הזה מה לעשות?
הי תמי, ההסבר של החבר שלך לשעבר נשמע לי קצת צולע... ואולי את צריכה להודות על כך, שהוא חלק מהעבר שלך ולא חבר בהווה - כי מי שמוכן לעזוב חברים עם בעיות (קטנות כגדולות), בכלל לא נחשב בעיניי. מה זאת אומרת שהחברות שלך מגרשות אותך? את יכולה להסביר קצת יותר או לתת דוגמא ספציפית? תמי, בת כמה את? לפעמים, כשמתבגרים וגדלים מבינים, שחבר זה דבר חשוב, אבל אפשר לחיות גם בלי. אנשים בלי בני-זוג נוטים להבחין ביותר זוגות סביבם... יש בזה הגיון מסויים. אבל חבר לא עושה את מי שאת, את זה את יוצרת בעצמך מתוך מה שיש בתוכך. בקשר למצב הכלכלי בבית - יש דברים מסויימים, שאנחנו לא יכולים לקחת עליהם אחריות. אני מניחה, מתוך ההודעה שלך, שאת בת-עשרה, נכון? בעיות כלכליות בבית אומנם משפיעות על כל בני הבית, אבל בגילך את צריכה להיות עסוקה בדברים אחרים שעליהם יש לך השפעה ואותם את כן יכולה לשנות. נדמה שמקבץ של צרות נחת עלייך בבת-אחת. ההתמודדות קשה, כי לפעמים בעיה אחת יכולה לעייף, אז אין ספק שכמה בעיות נראות כמו ענן שחור ובלתי עביר לחלוטין. תמצאי מישהו/י שאת יכולה לשתף במה שקורה איתך - זה יכול להיות גם מישהו מבי"ס (מורה או יועצת, למשל), אבל אל תשמרי הכל בבטן. זה טוב שפנית לפורום. אומנם לא תקבלי כאן פתרונות קסם (כי אין כאלה), אבל זה מקום שבו את יכולה לכתוב על כל מה שיושב עלייך בתקופה הזו. ובכל מקרה, כאמור, תמצאי לך מישהו/י לדבר איתו/ה. בהצלחה, הרה.
תמי החמודה בוקר טוב... קודם כל אציג את עצמי מי שמחוש...או בקיצור שמחה.... אני בשנות השלושים המוקדמות ---וגם כן לבד....וטוב לי עם זה... הרה צודקת בכל מה שהיא כותבת לך.. ישנן תקופות כאלה בחיים שהכל נראה נאחס..ואז מאיזה מקום בוקעת לו קרן אור וצובעת את האפור לורוד... אם חברותייך מגרשות אותך -לדברייך- אז אין לא חברות אמיתיות.. חברה אמיתית לא נותנת מטרייה בקיץ...אלא בחורף ,כשצריך!! לגבי המשפחה...אז משפחה לא ניתן להחליף אהל ניתן להתעסק בדברים שאינן "משפחתיים"-כמו למשל ללכת לאיזה חוג..לקולנוע ---אפילו לבד (כמוני).. לגבי החבר...את יודעת גברים זה כמו רכבות באים הולכים ושוב באים.. אני מבינה שאת צעירה-כל החיים לפנייך---ותאמיני לי שתראי הרבה אור.... ביי חמודה-שמחוש...המכונה גם שמחה
היי הרה... תודה על תגובתך שגרמה לי לראות את התמונה יותר בברירות. אני בת 19 וחצי ( שירות לאומי) בעניין של החבר אז זה אכן היה חלק מהעבר אך מאז לא הגיעו אלי הצעות כי שמועות יכולות להתפשט מהר.וכשאני רואות את החברות עם החברים שלהם אני מרגישה פחד ואף קינאה. ובעניין החברות , כשהם רואות אותי בסביבה א באה לעברם אז הן מתחילות לעשות פרצופים ולהשמיע לי לא להתקרב , דברים כאלה... וברצוני לקנות בגדים חדשים בכדי להרגיש טוב קצת אך אני לא יכוולה בגלל הבעייה הכלכלית אין לי מישהו שאני יכולה לשתף כי אני לא יכולה להתחבר עם אנשים כי אני תמיד מרגישה דחוייה, ובגלל זה התרגלתי להתייחס לאנשים בצורה לא ההכי נעימה מששגורם להם להתרחק ממני ולא לרות בחברתי דבר זה אכן מכפה על היחס הלא טוב מצד החברות. אני בבועה מאד כהה ועמוקה של עצמי עם מחשבות מאד מציקות כל הזמן והסיבה שאני שומרת הכל בבטן ולא משתפת מישהו גורמת למצב להדרדר מיום ליום. האם יש דבר נוסף שאני יכולה לעשות? תודות מראש תמי
